סבו של ג'ייקוב, נער אמריקני ממשפחה עשירה מאוד, תמיד סיפר לו על המפלצות. זה לא מפתיע, הסב הוא ניצול שואה ששרד יחידי בעקבות הברחתו לבריטניה כילד. הסב מספר לנכד על המקום בו גדל ואף מראה לו תמונות של "האנשים המשונים" שאיתם גדל במעון שניהלה מיס פרגרין. כמובן, שכשאשר ג'ייקוב גדל הוא לועג לסיפורים ולתמונות ואף מזהה בהן את הפוטו מנטאז' שבעזרתו נוצרו הילדים המשונים, אך לאחר מות הסב הביטחון שלו מתערער והוא יוצא למסע בעקבות ההיסטוריה של הסבא. הספר נשען על עובדות היסטוריות, על מקומות אמיתיים ועל תיאורים מצוינים של בני אדם, נופים ומצבים. עיקר כוחו של הספר הוא בעלילה המתפתחת בקצב נינוח, זאת למרות המתח הברור מכל שורה. הצ'ופר של הספר הוא בגלויות וינטאג' יוצאות דופן המשובצות לאורכו (אמיתיות, ראיתי בתודות בסוף). הגלויות מכניסות אותך לאוירה מצד אחד, אך מגבילות את הדמיון מצד שני. קצת קשה לי להמליץ על ספר פנטזיה כי אני ממש לא מהז'אנר, לכן אגדיר אותו כספר לאנשים עם ראש פתוח, שמוכנים לשמוע על דברים קצת אחרים. חסרון יחיד שלו, לטעמי, הוא שמו הארוך של הספר, שבגלל חוסר האטרקטיביות שלו, הספר נאלץ להמתין על המדף זמן ארוך מהמקובל, וחבל.
