בעקבות טענתו של דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע הפורש, לפיה מהלך הפלת ממשלת שמיר על ידי 'התחייה' בה היה חבר, מהלך שהוביל למעשה להקמת ממשלת רבין והסכמי אוסלו, היא החוויה המכוננת שגרמה לו לתמוך בנתניהו לראשות הממשלה, נפתח פולמוס כתוב בין יו"ר ועדת מתיישבי השומרון בני קצובר ועורך הדין אליקים העצני לבין דיין. במהלך הויכוח בין הצדדים, ויכוח שהתקיים בתכתובת התעורר גם ויכוח על הפרטים ההיסטוריים. הצצה לויכוח מגלה כמה פרטים לא ידועים מהעבר הרחוק והלא רחוק. במייל ששלחו קצובר והעצני לדיין כתבו בין השאר: "אני יכול לקבל את השקפתך על האירועים שהובילו לבחירות 92 ביחס ל "תחיה", אך אין זה משנה את העובדה שמי שהפיל את ממשלת הימין היה הליכוד שהפסיד 8 מנדטים בבחירות, בגלל המריבות הפנימיות". בהמשך הדברים דחו קצובר והעצני את הטענה המוכרת לפיה פיצולים בימין הם שהובילו לנפילת ממשלתו של שמיר. "אי אפשר לתת יד לאגדה המסולפת כי פרישת התחיה העלתה את השמאל לשלטון. אגדה שכל כולה נועדה על מנת להרתיע את מפלגות הימין מלהציב קווים אדומים אל מול שחיקה ערכית בליכוד...". השניים פרסו את גרסתם באשר להשתלשלות האירועים: "ח"כ גרשון שפט שסבר כמוך, היה זה שהביא בפנינו את פנייתם של רוני מילוא וצחי הנגבי, להחליט מהר, על מנת לבלום את הירידה בסקרים, אבל הנקודה המעניינת ביותר לימינו אלה הינה שמי שהחל בכל הפרשה היה לא אחר מאשר בנימין נתניהו!!! הוא זה שצלצל מ"ועידת מדריד" אל פרופ' יובל נאמן ודיווח כי שמיר חוצה קווים אדומים ושחייבים לבלום אותו. זה מה שהביא את יובל בתפקידו כיו"ר 'התחיה' לזמן בדחיפות מפגש מצומצם [איני זוכר אם השתתפת בו] שם דיווח יובל על הטלפון של נתניהו, כולל ההמלצה. כל מה שאירע היה, איפוא, מהלך של נתניהו...". לדבריהם "להאשים את תנועת התחיה הינו מופרך מכל כיוון אפשרי. מה עוד ש'התחיה' ו'מולדת' הבטיחו את תמיכתם מחוץ לממשלה, בדיוק למען המטרה שלא להפיל את ממשלת הימין, אך הליכוד היה זה שדחה מחווה זו, כנראה בגלל רצונו להקדים את הבחירות, בגלל הירידה בסקרים. שבוע טוב ובהצלחה בהמשך דרכך", חתמו את המייל לדיין. בתגובה השיב להם דני דיין: "מורי ורבותי אליקים ובני, אני מודה לכם על הסגנון המכובד בו בחרתם ללבן את המחלוקת בינינו. דבר אחד בכל זאת הפריע לי במכתבכם. נדמה לי שנרמז בו (ואולי אני רגיש יתר על המידה) כאילו מישהו שם דברים בפי ("נתת ידי", "הליכוד מנסה להפחיד"). ובכן: את ההכאה על חטא הפומבית על הפלת ממשלת שמיר ותוצאותיה ביטאתי אין ספור פעמים מזה שנים רבות. זכור לי, למשל, שאמרתי דברים דומים כבר בראיון הראשון שהענקתי ב-2007 כיושב ראש מועצת יש"ע. אני זוכר את זה היטב בגלל מאמר תגובה רצוף דברי שבח מביכים שפירסם על כך מי שהיה ראש לשכתו של יצחק שמיר, מר יוסי אחימאיר. ולגופו של עניין. על עובדה אחת אין חולק: מצבו של הליכוד אכן היה "על הפנים". ייתכן אפילו - גם אם אני שומע על כך לראשונה - שכמה עסקני ליכוד היו מעוניינים בפרישתנו. אך אני זוכר היטב שראש הממשלה יצחק שמיר, השר משה ניסים ובכירים נוספים התחננו ממש בפני פרופ' יובל נאמן שלא נפרוש". עוד כותב דיין: "וגם על התוצאה אי אפשר לחלוק: קיצרנו את ימי שלטונו של ראש הממשלה הלאומי ביותר שהיה עד היום למדינת ישראל. וזו בעיני שגיאה קשה. ייתכן שאוסלו היה מגיע בכל מקרה וייתכן שלא. בוודאי הקדמנו את מועדו". "ומן העבר אל ההווה ואל העתיד. באותה מידה שמפחידה אותי פרישה מאוחרת מדי מן הקואליציה - מפחידה אותי גם פרישה מוקדמת מדי מן הקואליציה. ואני חושש שמכתבכם עולה סכנה שהלקח לא נלמד ושוב אנחנו עלולים להפיל ממשלה לאומית מסיבה שאינה מצדיקה את זה. גם דבריו של נפתלי בנט לאחר הריסת שלשה בתים במגרון לפיהם "לבני עדיפה על נתניהו" (התבטאות שהייתה לה משקל מכריע בסיום תפקידו טרם עת) אינם מראים על למידת הלקח ועל אחריות ציבורית בהפעלת עוצמה פוליטית. אנו זכאים, כמובן, להחזיק בדעות ובפרשנויות שונות על העבר ולהסיק מהן מסקנות שונות על העתיד. נדמה לי - ואני סובייקטיבי - שהפרשנות והמסקנה שלי חופפת את אלו של רוב הציבור בהתיישבות. וייתכן שלא. אך כל עוד הדברים נשמעים בנחת ולשם שמיים - אלו ואלו דברי אלוקים חיים". לתכתובת זו של קצובר העצני ודיין הצטרף מי שהיה ראש לשכתו של יצחק שמיר, יוסי אחימאיר , והציג את עמדתו שלו בסוגיית הגורם שהוביל לנפילת ממשלת שמיר. במייל ששיגר למכותבי הפולמוס כתב אחימאיר: "א. בוועידת מדריד לא היה ממ"ר של ויתורים! להיפך, בוועידת מדריד שמע העולם כולו את המסר הישראלי שכמותו טרם נשמע – ארץ ישראל שייכת לעם ישראל!יצחק שמיר הלך למדריד (במקום לוי) בדיוק למטרה זו – להבטיח שלא תהיה נסיגה זעירה כלשהי ממדיניותו האחראית ומדבקותו כמנהיג בזכות על ארץ-ישראל.ההליכה למדריד נועדה להקטין לחצים על ישראל – וההליכה שמה הייתה טאקטית, ומבחינה זו צעד מדיני מוצלח מאוד. ב. מי שלא סמך על יצחק שמיר - קיבל את רבין ואוסלו. מי שלא הבין את שמיר, "חשד" בו – אינו יודע מהי מדיניות לאומית אחראית כוללת ואיתנה. גאולה כהן, ועימה כל ראשי ההתיישבות ביש"ע, יודעים – בוודאי היום, בדיעבד - שלא יהיה לנו עוד ראש ממשלה לאומי כשמיר, ראש ממשלה שלא היה טוב ממנו לעם ישראל ולהתיישבות, ולהפלתו סייעו. באותו זמן הסתנוורו אנשי ההתיישבות, חברי התחיה, תומכי לווינגר וחבריהם, משלישיית ה"חישוקאים" בליכוד, שכל מטרתם הייתה פוליטית-פנימית-אינטרסנטית גרידא, עטופה בביקורת אידיאולוגית כביכול, התערבו במהומה הפנימית בתוך הליכוד, ותרמו להפלת שלטונו. בבחינת – תמות נפשי עם פלישתים. ג. אכן הליכוד הפסיד מנדטים ונחלש, אבל אלה מנדטים שהלכו ימינה יותר וירדו לטמיון. לווינגר נגס בהתחיה, התחיה נגסה בליכוד, ושניהם – לווינגר והתחיה – לא עברו את אחוז החסימה,ביזבזו עשרות אלפי קולות,וכך נפל המחנה הלאומי, באשמתו-הוא! ד. לא ידוע לי על הדיווח של סגן שר החוץ דאז, בנימין נתניהו, מועידת מדריד, ש"צריך לבלום את שמיר". אני לומד זאת פעם ראשונה, וספק בעיני אם גם נתניהו לא סמך על ה"בוס" שלו. נתניהו פעל שם באופן מזהיר בהסברת עמדותינו וזכה לשבחי ראש הממשלה. לא היה דובר טוב ממנו לעמדות שמיר,ולכן בלתי מתקבל על הדעת שאמר מה שבני קצובר מצטט. ה. אשר ל"פנייתם" של צחי הנגבי ורוני מילוא, כביכול - אם היא נכונה, היא סוג של פעולה מאחורי גבו של שמיר, לבטח בלי ידיעתו. ו. לראשי יש"ע תמיד הייתה דלת פתוחה אצל שמיר, ובוודאי אצלי כמנהל לשכתו. הם לא היו צריכים מתווכים כדי לשמוע עמדותיו.יחד עם זה – נכון, שמיר ידע לשמור את הקלפים צמודים לחזה, גם מול ראשי יש"ע המוערכים מאוד על ידו. זו גדולתו של מנהיג. השאלה היא רק, אם מכירים אותו, סומכים עליו, בוטחים בו. מי שלא בטח בשמיר – לקה בקוצר הבנה מדינית ופוליטית. יו"ר ועד מתיישבי בנימין איציק שדמי מתייחס לדברים ואומר בתגובה: "הדיון האם 'התחייה' הפילה את ממשלת שמיר או לא היא השאלה המשנית להתנהלותו של יו"ר מועצת יש"ע המתפטר שהיום משמש כפרזנטור של תשדירי התעמולה של נתניהו. אותו נתניהו שעליו אמר ש''החברה הישראלית הובלה ע"י מנהיגות קלוקלת לנקודת שפל שעוד לא היתה כמוה. השרוניזם והאולמרטיזם, ובמידה לא מועטה גם הברקיזם והנתניהויזם, ההנהגה החלולה שכולה ספינים ותדמית חיצונית, שמבקשת להגיע לצמרת כדי לעשות לביתה ולביתם של מקורביהם'. זה אותו נתניהו שאת נאום בר אילן שלו כינה דיין 'נאום אומלל וטעות חמורה שאני מצטער עליה', וזה אותו דיין שתיאר את 'התומכים ברעיון שתי המדינות כ"תמימים או שקרנים". אני מלא פליאה על הקפיצה לזרועותיו של נתניהו כשבמקביל "המסוכנים" הם וועדי המתיישבים שפוגעים בו. לדיין הפתרונים".
