מערכת הבחירות הנוכחית קצת משעממת מסיבה אחת, לכולם ברור מיהו ראש הממשלה הבא. אולם, כפי שידוע לכולם שאלות רבות נותרו פתוחות, ותוצאות האמת ישפיעו במידה רבה מאוד על השאלה כיצד תיראה הממשלה הבאה. רק מי שפעם היה במטה מפלגה ביומיים שלפני הבחירות ובימי הבחירות עצמם יבין על מה אני מדבר. כמויות ההיסטריה והלחץ שמתנקזות לפעולה הארגונית ברגעים הללו הן אדירות. כל מפלגה מנסה להביא אל הקלפי, פיזית ממש, כמה שיותר ממצביעיה. אלו יכולים להיות קשישים, חולים או סתם סטודנטים שלומדים רחוק מהבית. את כולם ינסו המפלגות להביא לקלפי ביום הבוחר, יום שלישי הבא. המפלגות השונות ינסו גם לעקוב אחרי מפת המצביעים המוכרים להן, לאתר אותם ולוודא שיגיעו לקלפי באמצעות דרבון טלפוני. אם אי פעם הזדהתם כתומכיה של מפלגה כלשהי הכינו את עצמכם לטלפון הגורלי בצהרי יום הבחירות. טלפנית או טלפן חביבים ישאלו בנימוס לשלומכם ויתעניינו בעדינות אם כבר הצבעתם. במידה שלא עשיתם זאת הם ינסו לברר למה לא ובמידת האפשר יתכן וגם יציעו סיוע. מי שנסמכות במידה רבה אף יותר על הארגון הן המפלגות הקטנות, אשר מצליחות בדרך זו לבטא בכנסת כוח מעט גדול יותר משיעור התמיכה האמיתי שלהן בקרב האוכלוסיה. במפלגות הדתיות, במפלגות הערביות ובמפלגות השמאל האידיאולוגי מכירים חלק ניכר מהמצביעים בשמותם. את יום הבחירות מעבירים במפלגות הללו בניסיון נואש כמעט לוודא שכולם הגיעו לקלפי. כמה שווה ארגון טוב? תלוי את מי שואלים. עם השנים, בהן עלה מאוד מספר הקולות הדרוש ל"הכנסת" מנדט לכנסת, ירדה קרנו של הארגון וזאת עקב הקושי לשנות כך את התוצאות. בבחירות לכנסת הראשונה היה צריך להביא לקלפיות 3,590 מצביעים בלבד לכל מנדט. בבחירות לכנסת ה-18 עמד מספר הקולות הדרוש להכנסת מנדט על למעלה מ-27 אלף קולות. המצב הזה גרם לכך שבמפלגות הגדולות מאמינים שהארגון משפיע רק בשוליים. כעת נותר לראות כיצד יסתיימו הבחירות ועד כמה ארגון המפלגות ישפיע על התוצאות ויכה את הסקרים.
