בכנסת ישראל יושבים כידוע 120 חברי כנסת, אשר נבחרים על ידי מירבית בעלי זכות הבחירה, אלו אשר מימשו את זכותם הדמוקרטית ועשו את כל הדרך עד לקלפי ואף שילשלו פתק כשר לתוכה. אולם, כיצד בעצם הופכים כל קולות המצביעים למנדטים בכנסת? חוק הבחירות לכנסת קובע את התהליך, תהליך מעט מורכב שעובד בהצלחה כבר מאז הבחירות לכנסת השמינית. בראשית התהליך סופרים את מניין הקולות הכשרים כולם, ומתעלמים רק מהקולות הפסולים (כמו פתק לבן, שני פתקים לרשימות שונות בתוך מעטפה אחת, שלושה פתקים לאותה רשימה במעטפה אחת וכדו'). רק רשימות שקיבלו 2 אחוזים ומעלה מהקולות הכשרים עוברות לשלב הבא של חלוקת המנדטים והיתר נמחקות מהמפה. לאחר מחיקת הרשימות שלא עברו את אחוז החסימה מונים את סך כל הקולות של הרשימות שעברו את אחוז החסימה ומחלקים את המספר הכולל ב-120. תוצאת פעולת החילוק מכונה: המודד. כל רשימה מהרשימות אשר עברו את אחוז החסימה מקבלת בשלב הראשון את מספר המנדטים השלמים המתקבלים כתוצאה מחילוק סך הקולות שקיבלה במודד. לאחר חלוקת הקולות השלמים מסכמים את יתרת המנדטים. את יתרת המנדטים מחלקים בהתאם לנוסחת "הגנבך בישופ" אשר זכתה בישראל לכינוי "באדר-עופר". בשלב זה לוקחים את סך כל הקולות שקיבלה כל רשימה ומחלקים במספר המנדטים שקיבלה ועוד מנדט אחד. הרשימה שתוצאת החילוק הזה אצלה גדולה ביותר מקבלת מנדט נוסף. בשלב הבא מוסיפים לאותה הרשימה שזכתה מנדט נוסף לנוסחת החישוב, ובודקים שוב למי מהרשימות יש את התוצאה הגבוהה ביותר. נוסחת חישוב זו נותנת יתרון ברור למפלגות הגדולות ופוגעת בקטנות, כך שהמפלגה הגדולה יכולה לקבל 3-4 מנדטים יותר מהמנדטים בחלוקת המודד והמפלגה השניה בגודלה יכולה לקבל מנדט או שניים יותר מהחלוקה על פי המודד. הסכם עודפים הופך את שתי המפלגות למפלגה אחת בחישוב על פי נוסחת "הגנבך בישופ", אולם החלוקה ביניהן נקבעת גם היא על פי אותה הנוסחה, כך שלמפלגה הגדולה מבין השתיים יש את הסיכוי הגדול ביותר לזכות במנדט העודף.
