ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא המתין זמן רב לפני שפנה ליו"ר מפלגת "יש עתיד", יאיר לפיד, ונפגש עמו לשיחה ראשונה במסגרת מה שיהפוך בקרוב למשא ומתן הקואליציוני. נדמה שכבר כעת ברור לכולם, כי מפלגתו של לפיד, יש עתיד, תהיה השותפה הקואליציונית הבכירה, פשוט מאחר שהנתונים המספריים אינם מותירים מקום לספיקות. מפלגה בת 19 חברים שמצטרפת לקואליציה יכולה לדרוש הרבה, ולקבל, אין דבר טבעי מכך. בדין ובצדק צפוי לפיד לדרוש ככל הנראה את אחד משני התיקים הבכירים שאינם תיק הביטחון, זאת על מנת למצב את עצמו ב"ליגת העל" הפוליטית ולאפשר לו להתמודד בעתיד על ראשות ממשלת ישראל. למרות זאת, על ראש הממשלה ועל מנהלי המשא ומתן הקואליציוני מטעמו לבדוק היטב את טיבה של השותפה החדשה, ולהתאים את ההסכמים עימה לאופי השותפות. מפלגת "יש עתיד" היא יצור פוליטי שטרם נראה במקומותינו. מעולם לא קרה במדינת ישראל שמפלגה שאיש מחבריה לעולם לא תפקד בשדה הפוליטי תכנס לכנסת בצורה שכזו ותכבוש כשישית מהמושבים בכנסת. מדובר במפלגה שכל חבריה, החל מהמנהיג העומד בראש ועד לאחרון החברים, הם "טירונים פוליטיים" במובן החיובי והשלילי גם יחד. שינוי, מפלגת הטרנד של לפיד האב, נהנתה מניסיונם הפוליטי של ששת חברי הכנסת ובתוכם לפיד האב שכיהנו באופוזיציה בכנסת ה-15, כך שבכנסת ה-16 כשליש מחברי הסיעה כבר היו פוליטיקאים מנוסים במידת מה. קדימה, מנצחת הבחירות לכנסת ה-17, כללה אמנם חברים חדשים רבים, אחדים מהם התבררו ככישלון גמור בשדה הפוליטי. אולם הסיעה כללה גם עוגן פוליטי משמעותי של רבים מחברי סיעת הליכוד שערקו עם היו"ר שרון ואשר סייעו לפוליטיקאי הותיק גם הוא, אהוד אולמרט, בהתנהלות הסיעתית. גם הדוגמה המקבילה בכנסת הנוכחית לסיעה "חדשה" כביכול, "הבית היהודי", כוללת בתוכה לא מעט פוליטיקאים ותיקים כדוגמת אורי אריאל שבמקום השני, ניסן סלומינסקי שבמקום השלישי ואורי אורבך. רעננותה של רשימת "יש עתיד" היא בהחלט אלמנט מעורר עניין, אך באותה מידה מדובר באלמנט בעייתי. עדיין לא ברור האם היו"ר לפיד יוכל באמת להשליט משמעת בתוך סיעתו (למרות שהתקנון הקובע את דרך בחירת הרשימה לכנסת הבאה עשוי לסייע לו בכך), והאם נתניהו יוכל לסמוך על חברי הרשימה. מוקדם עדיין לדעת איזו שותפה תהיה רשימת "יש עתיד", אך לנתניהו ומנהלי המו"מ מטעמו כדאי מאוד לדרוש ערבויות ברורות לתפקודה הצייתני של הסיעה הטרייה.
