אחד הכלים החזקים ביותר של עולם האימון מכונה "מעגלי שליטה". דמיינו לכם מעגל קטן בתוך מעגל גדול ממנו, כאשר הגדול החיצוני מסמל את כל מה שחוץ לאדם, כל אותם דברים שאין לנו באמת שליטה עליהם. המעגל הקטן והצנוע מסמל את המקומות בהם יש לאדם השפעה ובחירה. הרבה פעמים אנו חיים במעגל הגדול. זה קורה לנו למשל, כשאנו מתרצים תירוצים לחוסר העשייה שלנו. אנו חיים במצב של קורבנוּת. מי שחי במעגל השליטה הפנימי בוחן את הנסיבות ותמיד שואל את עצמו "מה הצעד הבא שלי?". לכן מעגל זה נקרא גם מעגל האחריות. אחת האמירות המופרכות ביותר, השייכת למעגל הקורבנוּת, ורבים משתמשים בה, היא האמירה "אין לי זמן". מדוע? כי בשבוע ישנן 168 שעות לכל אחד מאתנו ואנו בוחרים מה לעשות בהן. זה לא שאין לך זמן. יש לך זמן כמו לכולם אלא שסדר העדיפויות שלך הכתיב שתעשה כך ולא כך. נבחן עכשיו את מעגלי השליטה הללו במה שנוגע להרשמה לכיתות ט' בישיבות התיכוניות שנוגעת לרבים מאתנו בימים אלה. כהורים איננו יכולים לברוח מההחלטה הגורלית היכן לשלוח את הבן לכיתה ט'. במקרה הטוב, אנו עושים כמיטב יכולתנו לזהות את הצרכים של הבן ולהציע לו חלופות שעונות על מרבית הפרמטרים החשובים לו ולנו. כאן בערך מסתיימת הבחירה שלו ושלנו. את המחנך שילווה אותו בשנה זו כמו גם בשנים הבאות איננו בוחרים כלל. בינקותו יכולנו לבחור בשבילו את האדם הספציפי שילווה אותו, בין אם זו המטפלת או הגננת, אך מרגע שדרכה רגלו בבית הספר, בית הספר יקבע לאיזו כיתה הוא ייכנס ומי יהיה מחנכו. בסופו של דבר הצלחת הבן והרגשתו הכללית בישיבה התיכונית תלויה מאד באיש זה שיהיה עמו בשלב מכריע ביותר בחייו - גיל ההתבגרות. לצדו הוא יהפוך מילד לנער ומנער לבוגר האוחז בנשק ולא פחות מזה ללוחם את מלחמתה של תורה, שעה שהתרבות משדרת את ההיפך הגמור. אנו בוחרים את הישיבה התיכונית ע"פ דרכה ומגמותיה ולא פחות מזה ע"פ בוגריה. מעבר להצהרות ולסיסמאות, לפלאיירים ולפגישה רבת הרושם העשויה היטב עם הצוות החינוכי, חשוב לנו לבדוק האם הישיבה התיכונית שעשינו לה לייק עומדת גם במבחן התוצאה. למרות כל המאמצים הללו, ברוב מוחלט של המקרים לא נוכל לבחור בגורם המשפיע ביותר על הבן שלנו בישיבה התיכונית – הר"מ. עניין זה נמצא לחלוטין במעגל השליטה החיצוני שלנו – מקום בו אין לנו כלל השפעה. תוכלו לרשום את בנכם לישיבה הטובה ביותר עבורו ועבורכם, ובכל זאת הוא עלול ליפול אצל מחנך אפתי עם יכולות הקשבה והכלה מועטות. וגם להיפך, תיתכן ישיבה תיכונית פחות מתוקשרת, שלא נכנסה מעולם למצעד "עשר הטובות ביותר", אך יש בה כמה מחנכים מופלאים כמו בסרטים שמצליח לקחת כיתת עבריינים ובאהבה אין קץ המשולבת בחכמה שלא לומדים באף מקום מוציא מהם את המרב. מורה מהסוג שכל מנהל וכל הורה מאחל לעצמו, לתלמידיו ולבניו, אך הוא נמצא דווקא בישיבה הזו ולא בישיבה שבחרתם עם בנכם. אז מה כן? על מה בכל זאת יש לנו שליטה ואיך נעשה את זה הכי טוב שאפשר? רבים מהורי ח' שואלים "להיכן נשלח את הבן בשנה הבאה?". אך זו צריכה להיות השאלה השנייה. אתם לא באים לרמי לוי ושואלים את עצמכם "רגע, בשביל מה באנו לכאן עכשיו?". בדרך כלל אתם יודעים בדיוק למה הגעתם, מה הצורך שלכם והיכן למצוא אותו. אפילו יש לכם רשימה מדוקדקת ביד. כך גם כשבוחרים ישיבה תיכונית לבן שלכם. השאלה הראשונה צריכה להיות "מה אנחנו רוצים?" וליתר דיוק "מה הבן שלנו רוצה? מה הוא צריך? מה יתאים לו?". זה אומר שלוקחים דף ועט ועונים על השאלות הללו ושכמותן כגון: "מה אני רוצה מהישיבה התיכונית?" או "מה חשוב לי שיהיה בישיבה התיכונית?". תקופת ההרשמה לישיבות התיכוניות נחשבות אצל רבים כתקופה מורטת עצבים להורים ולבנים. הפחד מתשובה שלילית, חוסר הנעימות בבית, בשכונה, בכיתה ובקהילה מדירים שינה מהתלמידים ולא פחות מזה מהוריהם. הרי חייבת להיות היאכנע עם הקול של המורה שתשאל אותך בעזרת נשים "נו, אז מה עם הבן שלך?". גם זה מסוג הדברים שאין לנו שליטה עליהם. חסרי הטקט ילוו אותנו עד 120. השאלה היא כמה ניקח אותם ללב אם בכלל. ההרשמה לישיבות התיכוניות היא הגיבוש הראשון שבנינו עושים בחייהם ואת חלקם הוא ישרוט לכל החיים. ועוד לא הזכרנו את הגיבוש שייעשה להם על ידי השמיניסטים בתחילת כיתה ט'. אולי זו אחת הסיבות שבנינו טובים כל כך בגיבושים בצה"ל.... התקופה המלחיצה הזו שווה מאמר בפני עצמו, אך בינתיים בואו ניכנס למעגל האחריות ונחשוב על המתנות שבה, על כל אותם דברים טובים שנוכל לקחת ממנה. אם תחזרו שתי פסקאות אחורה, תגלו שהדף, העט והרשימה הזו מזמינים אתכם, הורים ובנים, להיכרות מחודשת עם עצמכם. כאן תוכלו לשאול את עצמכם, הורים יקרים, שאלות שאינכם שואלים כל יום, כגון: מה אנו רוצים עבור הבן שלנו? האם קיימת הלימה בין סולם הערכים בביתנו לזה שבישיבה הפלונית? מה מאפיין את תלמידי ונרשמי הישיבה הפלונית? מה משותף להם? האם נוכל להמשיך להיות הורים מעורבים ונוכחים כשהבן נמצא 80 ק"מ מאתנו? כיצד נוכל לשמור על קשר חם אוהב ואכפתי? אילו תכונות עלינו לחזק בבננו כדי שישתלב היטב בישיבה התיכונית ויצליח בה? כיצד נדע באמת מה קורה לו כשהוא שם ואנו כאן ואצלו תמיד הכל "סבבה"? מהן הפעולות שעלינו לעשות היום כדי לחזק את הזיקה ביננו ובינו ובין אחיו לפני שיוצא לארבע שנים מחוץ לבית? וכמובן לענות בבהירות מקסימאלית על כל אחת מהן. גם אתה, בן יקר, מוזמן לשאול את עצמך כמה שאלות עוצמה שעשויות להוביל אותך קדימה. ואתם ההורים מוזמנים לעזור לו בשלב זה. הכן לעצמך רשימה שעונה על השאלה "מה חשוב לי שיהיה בישיבה התיכונית?". התחל לכתוב "מהבטן" תחילה ללא מחשבה מעמיקה. כתוב ברצף ובלי חשבון. כתוב כל מה שעולה לך בראש. כשסיימת ורשימה מכובדת לפניך, קח את 5 הדברים הכי חשובים לך וסמן אותם בלבד. עכשיו דרג אותם כדי שיהיה לך סדר עדיפויות ברור מאד. האם החברה חשובה לך יותר ממגמות הלימוד בתיכון? האם הטיולים מידי חודש חשובים לך יותר מהמרחק של הישיבה מהבית? וכן הלאה. כך תיצור לעצמך בהירות גבוהה לגבי הישיבה שאתה באמת רוצה לעצמך. אם אינכם רוצים להיות בסטטיסטיקה של ה – 10% ויותר שלומדים בישיבות תיכוניות שלא מתאימות להם אתם חייבים לעצמכם את הבדיקה הזו. בוודאי שהרשימה לא תיתן לכם בטחונות של 100% לגבי הקליטה וההשתלבות של בנכם בישיבה, אך היא בוודאי תסייע לכם למפות את אותן ישיבות שמתאימות מאד, מתאימות פחות ולא מתאימות כלל. בהצלחה!
