יועצו לשעבר של ראש הממשלה בנימין נתניהו, רמי סדן, נזכר בשופט בדימוס מנחם אלון ז"ל, שהלך השבוע לעולמו. "את ממציא המשפט העברי בדורנו, הרב, פרופ', עו"ד, ומשנה לנשיא בית-המשפט העליון מנחם אלון ז"ל, הכרתי במכולת של זאדה שבפינת רחוב אבן שפרוט בירושלים", נזכר. סדן העיד כי השופט אלון הגיע תמיד ברגל, בלי עוזר ובלי נהג ורכב שרד, "הגיע פשוט 'מנחם' ופתח עימי בשיחה. משרדי אמנם היה בקרבת ביתו, אך לא הכרנו. נדהמתי. הייתי בחור צעיר והוא משנה לנשיא בית-המשפט העליון". שנה ארוכה המתין סדן עד שהתפנה מקום אחד בקרב עשרת המשתתפים הקבועים בשיעור השבועי בגמרא שנתן בביתו. "זכיתי ללמוד על שולחנו דרך קבע, יותר מעשור. זכיתי בחיי ללמוד אצל גדולי ישראל, מיטב הפרופסורים, אך שיעור כזה לא חוויתי. מלבד ידענותו ושליטתו בש"ס ובפוסקים, היינו זוכים בכל שיעור להרצאה מרתקת של השוואת שיטת התלמוד וההלכה לשיטות המשפט והפסיקה בבתי-המשפט שברחבי העולם. זכינו לסריקה מסודרת וסקירה מעמיקה של הרציונל והיישום", סיפר סדן. "את כל חכמתו זו בתורה ובמשפט העמיד השופט אלון משך שנות דור לרשות הציבור, כשעיצב את דמותה הדמוקרטית והיהודית של מערכת המשפט. הוא היה חרד לדמוקרטיה ודבק בתורה. תמיד סיפר בהתרגשות איך זכה להתקבל וללמוד אצל ר' מאיר חדש בישיבת 'חברון' המפוארת, ועל פרופסורים עתירי-ידע וחכמה שזכה לשמוע באוניברסיטה". סדן גילה כי בתקופת עבודתו בלשכת ראש הממשלה נתניהו, אלון ז"ל היה מתקשר בעצמו להודיע שהתבטל השיעור, מתוך דאגה לזמנם של המשתתפים. "אבל יותר מכך היה נרגש כשסיפר איך נהנה לכתוב וליצור יש מאין משפט עברי של המאה ה-20 לכל הצעת-חוק שהוגשה כשעבד עם היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן ז"ל. כמה טיפוסי היה לו לעבוד בחדווה עם השופט חיים כהן, למרות הריחוק בדעות ובגישות ביניהם, תוך ראיית והרגשת המשותף". "את תורתו, המוכיחה כי ההלכה בת אלפי השנים היא 'תורת חיים' גם לדורנו, יישם גם בפסקיו הרבים בבית-המשפט העליון, הן בפסק הדין המונומנטלי והליברלי שלו, שאסר שלילת חירותו של אדם בשל חוב כספי, והן בגישתו המסורתית החד-משמעית, לפיה אל לו לבית-המשפט לפתוח שעריו לכל בגישת 'הכל שפיט', אלא רק לנושאים משפטים מקצועיים, עם גבולות ברורים מול הרשות המחוקקת והמבצעת", נזכר סדן. הוא סיפר עוד כי כשהיה משפטן, צעיר מאלון בעשרות שנים, למרות מעמדו הרם כשופט ומרצה באוניברסיטאות יוקרתיות, עדיין דרש לקרוא לו "מנחם" בלבד, וכל שיעור הסתיים אצלו בחיבוק ולחיצת יד חמה, "לאחר הריטואל הקבוע כשרעייתו היקרה רותי מזכירה לו כי הזמן תם, והוא מבקש בעיניים חמות ומתחננות: רותי, תני לי עוד רגע לעוד 'באעלט' (חתיכת) גמרא..." "לא אוכל לשכוח אותו. הלך מעימנו איש שהקים משפחה לתפארת, תורת משפט מעוטרת, תאב-ידע וישר כסרגל, שיהי רצון שנזכה להמשיך את דרכו ומשנתו המוסרית והמשפטית. תהא נשמתו הטהורה צרורה בצרור החיים את ה' אלוקיו".
