כאשר היו מקטרגים שהחמיצו פנים ביום שלאחר הבחירות, וטענו כאילו ההישג של רשימת "הבית היהודי" איננו כה מרשים, טענתי אני מנגד כי מדובר בהישג מדהים. את ההישג, ציינתי אז, צריך למדוד בייחס להערכות המוקדמות ביותר בנוגע למצבה של הרשימה, עם חתימת הסכם האיחוד, וכשבוחנים את המצב אז מגלים כי הרשימה זינקה מכ-7 מנדטים ל-12. העובדה שהיו בדרך סקרים (מופרכים בעיני, אגב) ששיקפו לרשימה 14 ואפילו 16 מנדטים אינה מעלה ואינה מורידה, עם סקרים לא הולכים למכולת. הנתון החשוב באמת הוא התחזקותה של המפלגה על אף הקשיים הגדולים שעמדו בפניה, כדוגמת קמפיין נגטיבי מאוד של הליכוד ונגיסה של כמנדט עד מנדט וחצי מצידה הימני של המפה. אולם, לאחר שנוכחנו לדעת שנפתלי בנט הוא קמפיינר מעולה (בין היתר עקב ההצלחה לבחור מנהלי קמפיין מעולים), כעת הגיעה השעה לבחון איזה מין פוליטיקאי הוא בנט. בשלב זה של המשא ומתן הקואליציוני תיבחן במידה רבה יכולתו של בנט כפוליטיקאי לתרגם את הכוח הגדול שצבר להישגים פוליטייים משמעותיים. שלב זה של העשייה הפוליטית הוא שלב מרכזי מאוד, וזאת פשוט מכיוון שצבירת כוח פוליטי כשלעצמה איננה משרתת דבר חוץ מאשר את טיפוח האגו של מי שמחזיק את הכוח בידו. מי שאחראי לתוצאות המשא ומתן הקואליציוני הוא אדם אחד, נפתלי בנט, וזאת למרות שבראש צוות המשא ומתן הקואליציוני הוצב ח"כ אורי אריאל (יתכן שכחלק בלתי כתוב מהסכם האיחוד בין שתי המפלגות). העובדה שבנט הוא המושך הכמעט בלעדי בחוטים היתה ברורה כבר מראשית הדרך, אולם כעת נחשפה עובדה זו לעין כל כאשר בנט הוזמן להיפגש עם ראש הממשלה נתניהו. דומני שלרבים מהכתבים המסקרים את מערכת היחסים בין השניים אין ולו שמץ של מושג מה מקורו האמיתי של המתח ביניהם, אולם כולם עוסקים בלא הרף בהפרחת ספקולציות בעניין. אני אודה שגם לי אין שמץ של מושג מה היה הגורם למתח, אולם אין דרך להתעלם מהעובדה שאכן היה מתח שכזה. משימתו הראשונה של נפתלי בנט תהיה לוודא שהמתיחות האישית בינו ובין ראש הממשלה איננה פוגעת במשא ומתן בין שתי המפלגות. משימתו השנייה והמרכזית יותר של בנט תהיה לוודא, שההישגים שהמפלגה תשיג במשא ומתן הקואליציוני יהיו כאלו שיבטיחו לו את תמיכתם של בוחרי המפלגה פעם נוספת. האזנה לבנט בימים האחרונים מעלה את החשש שהאג'נדה שלו איננה חופפת לאג'נדה של חלק גדול מבוחריו. בנט מציג, בשלב זה לפחות כלפי התקשורת, סדר יום כלכלי-חברתי מסוג מסויים, סדר יום ליברלי מאוד, ושם אותו בכותרת. על עצם העמדת הנושאים הללו נדמה לי שאי אפשר לבוא לבנט בטענות. מאז ראשית הקמפיין הוא הצהיר שאלו הן עמדותיו וכי הוא מתכוון לפעול למענן בכנסת. אולם, השאלה היא עם אלו הישגים יחזור בנט לבוחריו בסיום המשא ומתן הקואליציוני. אם בנט יחזור עם פשרה ראויה בסוגיית השוויון בנטל או עם הישג בתחום תשלומי ההורים בחינוך התיכוני הממ"ד, יחשבו לו אלו כהישג משמעותי בקרב "הגרעין הקשה" של קהל בוחריו. אם הוא יחזור עם ההישג של הקמת "בנק חברתי", נדמה שציבור בוחריו לא בהכרח יגמול לו על ההישג הזה בקלפי בפעם הבאה.
