בראיון ליומן ערוץ 7 מספרת העיתונאית, אילנה דיין, על הראיון האחרון והמרתק שקיימה לפני כשלושה שבועות בתכניתה בגלי צה"ל עם שרה ברוורמן, שוריקה, הפלמ"חני'קית הצנחנית שהלכה אתמול לעולמה בקיבוץ שמיר והיא בת 95. הראיון עם שוריקה היה מאותם ראיונות שעבורם נשארים ברכב עד לתומו גם אם מוצאים חנייה. דיין מספרת כי הקלטתו התבצעה שתי דקות לפני השעה שמונה ואורכו המקורי היה 25 דקות, פרק זמן בלתי אפשרי עבור ראיון רדיופוני, אך בהבינה עד כמה החומר שבו מרתק ביקשה מהעורכת תמי רשף לערוך את הראיון לשידור במקביל לשידור עצמו ולא תעסוק בשום דבר אחר מפאת חשיבותו וייחודו, אך עם זאת ביקשה מרשף שלא תקצר ממנו יותר מדי, ואכן אורכו המשודר היה למעלה מעשרים דקות. הראיון מסתיים בבקשתה של שוריקה מאילנה דיין לבוא ולבקרה בשמיר. אילנה הבטיחה שתעשה זאת ושוריקה העירה שמומלץ שהביקור הזה ייעשה מהר כי לא בטוח שהיא תהיה כאן עוד זמן רב. דיין איחלה לה אריכות ימים, וכעת תחושת ההחמצה גדולה. בשיחה איתה מספרת דיין כי מחר היא צפויה להנחות אירוע לזכר חללי אסון המסוקים בקיבוץ דפנה ותכננה לנצל את ההזדמנות ולקפוץ לשמיר לביקור אצל שוריקה, ביקור שכבר לא יהיה. עוד היא מספרת על שיחה שהתקיימה מיד לאחר הראיון עם שוריקה. ראומה וייצמן אלמנתו של הנשיא המנוח עזר ויצמן התרגשה מהראיון ואמרה לה שמכיוון שהיא צפויה להשתתף באירוע בדפנה לזכר חללי האסון בכוונתה להגיע לשוריקה. כשאמרה לשוריקה שבכוונתה להגיע אמרה לה הפלמ"חניקית שתבוא מהר כי ימיה ספורים. הגברת ויצמן השיבה לשוריקה שהיא מבטיחה שתגיע אך "תבטיחי לי שאת לא הולכת לשום מקום לפני שבמזכירות המשק לא משכפלים עותקים ממך...". את ייחודה של שוריקה רואה דיין בהיותה שייכת לדור שחווה גם את הימים האפלים של השואה וגם את ימי התקומה, גם את ימי הפרטיזנים וההיכרות עם חנה סנש וחביבה רייך וגם את הקמת צה"ל והפיקוד על חיל הנשים, שירות צבאי שהסתיים בדרגה הנדירה אז עבור נשים – רב סרן ושירות מילואים עד גיל 93. "ריתק אותי לשמוע אדם שהוא חלק ממשהו גדול ממנו. היא הייתה כל חייה חלק מרעיון, מהרעיון הציוני, מהקיבוץ, מההגשמה. שמעת איך היא דיברה על נוף הגליל, האבנים שסיקלו מהאדמה, על המחויבות שלה לרעיון השיתופי. התגריתי בה ואמרתי שאת הנוף הם שינו אבל לא את טבע האדם, והיא אמרה שלא נכון והיצירה הקיבוצית עוד תחיה. היא האמינה בשלום ובפשרה", אומרת דיין ומזכירה את דבריה של שוריקה שסיפרה כיצד בשיחותיה עם חיילים, על אף האזהרות שלא לדבר על עניינים פוליטיים, המשיכה לומר להם שיש לנו טונות של גבורה למלחמה ואין לנו גרמים של אומץ לעשיית שלום. "למרות שהיא ידעה שהדברים שנויים במחלוקת היא התעקשה לומר את זה, התעקשה לחיות כחלק מרעיון. זה הדבר שממגנט אותי לאנשים. אני אומרת את זה הרבה פעמים לילדים שלי - לא כל כך חשוב באיזה רעיון תבחרו, אבל תהיו חלק מרעיון ותוודאו שהחיים שלכם יהיו חלק מדבר גדול וחשוב יותר ומהאני הקטן והאגואיסטי שלנו". עוד מספרת דיין על הפתעתה במהלך השיחה עם שוריקה כאשר על אף הנוקשות שהיא מייצגת ואופייה הנחוש סיפרה בהתנדבות, כלשונה של דיין, על רגע הפחד בפתח המטוס כשלא הייתה מסוגלת לקפוץ אל הצניחה. מאוחר יותר נודע לה מקרוביה של שוריקה שבמשך שנים לא נאותה לשוחח על רגעים אלה לא בשיחתן. דיין חותמת את הראיון איתה כשהיא מתייחסת לתשובתה של שוריקה לשאלה הבנאלית, כלשונה, לאיזה רגע הייתה רוצה לחזור. "כשהיא סיפרה על העלייה לקרקע בנובמבר 44', קור אימים בגליל העליון, והם עולים על הקרקע בשמיר ואין כלום, כלום, והקשר היחיד לעולם הוא הפנס שאיתו אותתו לכפר גלעדי, אין מצלמת טלוויזיה שתוכל להעביר את התמונה בצורה מוחשית כפי שזה עבר בקול שלה".
