בחיספין שברמת הגולן הובא אתמול למנוחות איש העדות יוסף אנזל בן ה-91, מי שליווה מאות ואלפי תלמידים למסעות זיכרון בפולין. בין הסופדים לו היה גם חבר הכנסת הרב שי פירון שהשתתף בעשרות מסעות שכאלה. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הרב פירון על דמותו של יוסף אנזל ז"ל. בראשית דבריו מציין הרב פירון כי אנזל ז"ל ערך למעלה ממאה ועשרה מסעות שכאלה לפולין והוא עצמו היה שותף ליותר משלושים מהם. לבד מכך ביקר אנזל בבסיסי צה"ל ובישובים שונים ברחבי הארץ כדי לספר את סיפורו האישי וכדי לחדד את תודעת הגאולה, בבחינת 'התנערי מעפר', אומר הרב פירון. לדבריו של הרב פירון פן זה של גאולה ותקומה היה המשמעותי ביותר בסיפוריו של אנזל. בין השאר סיפר על החלומות שליוו אותו עוד כילד ברגעים הקשים ביותר ובמקומות האפלים ביותר, חלומות על בניין ארץ ישראל. "הוא לא עשה הנחה לעובדות", אומר הרב פירון כשהוא מתייחס לפרטים הקשים שלעיתים יש מי שמעדיף שלא לעסוק בהם. עם זאת ידע לתבל את סיפוריו בהומור עדין ובביטויים של אופטימיות. רבים מבני הנוער שעימם נסע למסעות הזיכרון שמרו על קשר מכתבים איתו, ורבים ורבות מהם היו מגיעים אליו והתארחו אצלו בשבתות. הוא השתתף במאות חתונות כשהוא רוקד עם המטפחת עם הכלה כאדמו"ר חסידי, "הוא היה האדמו"ר של כולנו". עוד מוסיף הרב פירון ומספר על דמותו קטנת הקומה של יוסף אנזל ז"ל, דמות שכבשה לבבות ולא איפשרה גם לחלוקים עליה להתעמת איתה ולא לאהוב אותה. "היינו נוסעים שעות ארוכות באוטובוס", מספר הרב פירון על המסעות ההם בפולין, "הוא היה מסוגל לדבר עם המקרופון במשך שלוש או ארבע שעות כדי שלא לפספס רגע אחד מהסיפור שלו. אנשים היו ערים או נרדמים והוא היה ממשיך ומדבר ומספר". על השאלות המהותיות שעלו בעקבות סיפורי השואה משווה הרב פירון את אנזל לאותו אדמו"ר שאמר שיש לו שאלות רבות וידוע לו שבשמים יש תשובות לשאלותיו, ועם זאת הוא מעדיף לחיות בעולם עם השאלות ולא לעלות לשמים ולקבל את התשובות... בשאלת האמונה הידועה – היכן היה הבורא בשואה – אומר הרב פירון כי עבור אנזל ז"ל השאלה הייתה נוגעת רק לסוגיה הלאומית אך לא לסוגיה האישית שכן הוא עצמו ניצל שוב ושוב בדרכי נס גלויות ונגאל כך שחש שהשאלה אינה נוגעת לו. עוד מוסיף הרב פירון ומספר כי חלקים מההספד שקרא בהלווייתו של אנזל נאמרו ממש לבקשתו, כאשר במפגשים שונים שהיו ביניהם היה אומר לו בהזדמנויות שונות שהוא מבקש שיאמר פרט זה או אחר בהלווייתו שלו. בדבריו מספר הרב פירון על טקס סיום קורס קצינים של נכדו הראשון. במהלך טקס זה התהלך אנזל ז"ל והתבונן במסדר וברמפות עמוסות האנשים כשלפתע ניגש אליו אדם מבוגר שניכר היה בפניו שגם הוא היה שם, במחנות, ושאל 'על מה אתה חושב?'. אנזל סיפר בשעתו שראה על פניו של אותו אדם שהוא מבין היטב על מה הוא חושב וסיפר על המחשבות שעברו לו באותה שעה: "אמרתי לו שאני חושב על כך שלפני הרבה שנים הייתי במחנה השמדה כלשהו ויום אחד ביצעתי עבירת משמעת כלשהי. השכיבו אותי על הקרקע והקאפו עמד לירות בי, ואני צחקתי. פשוט צחקתי. הוא שאל למה אני צוחק ואמרתי לו שבעוד כמה שנים הנכד שלי יהיה חייל בצבא היהודי. הקאפו שמע את זה ואת הנחישות והאמונה הזו ולא יכול היה לירות בי, והנה זה מתגשם...". לקראת סוף דבריו מתייחס הרב פירון לייחסה של המדינה לניצולי השואה שיכולים היו להפיח בה רוח של רוממות. לדבריו יחס זה אינו אלא פשיעה לכל דבר. "אלו אנשים שהיו צריכים לגור בתנאים של חמישה כוכבים עם התנאים הכי טובים, כי כל מהותם היא מגש הכסף של מדינת ישראל, וכשאני כעת צריך להתמודד עם מאבקים לתרופות ותשלומים אני בפירוש מתבייש".
