הצ'יף של שמורת האינדיאנים, תרסה ספנס, ממשיכה במאבקה למען עצמאות וריבונות. ספנס והמועצה הבינלאומית של הבריתות האינדיאניות (מייצגים את השבטים שחתמו הסכמים עם ממשלת קנדה) פנו למועצת זכויות האדם של האו"ם כדי להעלות בפניה את טענותיהם על אפליה ממוסדת מצד ממשלת קנדה. על כך מדווח אתר שלום טורונטו. האינדיאנים טוענים, כי החוקים C-38 ו- C-45 שאישרה הממשלה במסגרת אישור התקציב השנתי פוגעים קשות בזכויות האינדיאנים על פי הבריתות, כיוון שהם מעניקים לתושבי השמורות האינדיאניות זכות לקבוע ברוב רכישה או השכרה של קרקע בתחום השמורה. חוק התקציב, טוענים עוד האינדיאנים, מאפשר הלכה למעשה לחברות כלכליות להקים פרויקטי פיתוח גדולים בתחומי השמורות, ובכך לפגוע באיכות הסביבה ובזכויות האינדיאנים להמשיך לקיים את פעילותם המסורתית בתחום הציד והמרעה. מסע הצלב של הצ'יף ספנס החל לפני למעלה משנה בקמפיין תקשורתי על מצוקת דיור קשה בשמורת האינדיאנים שבניהולה. המחאה הציבורית הביאה את ממשלת קנדה לשכור את שירותי חברת לראיית חשבון שביצעה ביקורת בשמורה ומצאה התנהלות פיננסית רשלנית ונרחבת, שבאה לידי ביטוי באי קיומן של אסמכתאות ל-81 אחוזים מההוצאות. ועדת הביקורת העצמאית קבעה, כי הנהלת שמורת אטוופיסקט לא ניהלה כראוי את ענייניה הכספיים ולא עשתה שימוש בסיוע בסך של למעלה מ-100 מיליון דולר מהממשלה הפדרלית שנועד לטפל בין היתר בסוגיית משבר הדיור. יש לציין, כי באותה תקופה קיבלה השמורה, בה מתגוררים כ-3,000 איש, סכום של למעלה מ-300 מיליון דולר נוספים. זמן קצר לפני פרסום דוח הביקורת החלה ספנס ב"שביתת רעב" (שתתה רק מרק של בשר מוס, מרק דגים ותה) בדרישה שראש ממשלת קנדה והמושל הכללי של קנדה, המייצג בית המלוכה הבריטי, יפגשו יחדיו עם כל ההנהגה האינדיאנית בצעד שיבטא הכרה בעם האינדיאני כשווה בין שווים וכזכאי לעצמאות ולריבונות. במקביל ל"שביתת הרעב" החלה להתארגן תנועת מחאה בשם "לא נשב עוד בחיבוק ידיים", אשר פעיליה היו מעורבים בהפרות סדר ובחסימת צירי מסילת הברזל לתנועת רכבות בסארניה ובמזרח אונטריו. ספנס הפסיקה את מה שהיא כינתה "שביתת הרעב" ב-24 בינואר לאחר שרה"מ הרפר והמושל הכללי ג'ונסטון נועדו בנפרד עם מנהיגים אינדיאנים. בראיון עיתונאי הסבירה ספנס את העילה לפניה לאו"ם. “כיצד יכולים היו רה"מ והמושל הכללי לעצום את עיניהם מול ההפרות הבוטות של הבריתות?”, שאלה ספנס. "אנו מעניקים להם את ההזדמנות לתקן את מעשיהם ולפעול על פי הרוח והכוונות הטובות של הברית, ואילו ממשלת קנדה אינה מוכנה להיפגש איתנו במחצית הדרך. למעשה, הם התייחסו אלינו כאילו ביצענו פעולה פלילית בדרישתנו למימוש זכויותינו. זו אפליה".
