מספר 2 במפלגת "יש עתיד", ח"כ הרב שי פירון, דוחה את הביקורת מצד ש"ס ומתייחס בהרחבה למשא ומתן הקואליציוני והישיבה עם חרדים בממשלה.

"יש כמה החלטות שצריך לקבל מי שמצטרף לפוליטיקה. אחת מהן: לא להיעלב. שליח ציבור צריך לשמוע דברים שהוא לא אוהב. אבל יש רגעים מסוימים שבהם אתה עוצר ואומר: עד כאן! לא אתן שיגידו את הדברים הנוראים האלה עלי, על המפלגה שלי, על החברים שלי להנהגת המפלגה. קראתי את הדיווחים מהערב בתקשורת ונדהמתי. אני/אנחנו לא שונאים חרדים, לא מחרימים חרדים, לא מתנגדים לשותפות כזו או אחרת עם חרדים" כותב הרב פירון.

הרב פירון מציין כי בהרבה מאוד תחומים תרמו החרדים ליחודיותה של ישראל: עזר מציון ויד שרה, זכרון מנחם והרב פירר, ועוד. גם עולם הישיבות ולימוד התורה חשוב בעיני, כלשונו.

"אבל עכשיו יש ויכוח על דמותה של ישראל. אני מתווכח רק עם מי שאני אוהב. לא אכפת לי מה דעתו של מי שאני שונא. אבל חרדים אני אוהב. מאוד. ויש לנו ויכוח, גדול, נוקב. לא רק על השוויון בנטל, אלא בעיקר על הריבונות, ועל סדרי העדיפות של המדינה שלנו.  יש לנו ויכוח לא רק בגלל שהרבה חרדים לא הולכים לצבא, אלא בגלל שהם אפילו לא מתפללים לשלום חיילי צה"ל. יש לנו ויכוח כי אנחנו רוצים סדרי עדיפות אחרים במשרד השיכון ובמשרד הפנים.

יש לנו ויכוח כי אנו חושבים שיחסי דת ומדינה צריכים להראות אחרת. יש לנו ויכוח כי אנחנו רוצים שכולם ילמדו ליב"ה. לא בשבילנו, לא בגללנו, אלא בגללם. כי אנחנו אוהבים גם את הילדים שלהם ואנחנו רוצים שיהיה להם עתיד כמו ואולי אפילו יותר מהילדים שלנו. הם ידעו גמרא ומתמטיקה, תנ"ך ומדעים, רמב"ם ואנגלית. יש לנו ויכוח כי מי שלא רוצה להיות חלק מהמשחק - לא יכול לשלוט בוועדת הכספים, במשרד הבריאות ובצמתי הכרעה חשובים. אומרים לנו, אל תנהלו את הויכוח באלימות. חכו קצת. זה תהליך. זה טיעון נכון. אבל כבר שישים וחמש שנה לא מנהלים איתי את הויכוח. מכריחים אותי לקבל סדרי עדיפות אחרים, בלי לשמוע את קולי, ופתאום כולם רוצים לנהל דיון תרבותי ועדין...".

לסיום כותב הרב, "אז יש לנו ויכוח. ודמוקרטיה זו סביבה שבה מתווכחים ונשארים אחים. אל תבלבלו - זה לא רק השוויון בנטל. זה הזהות של המדינה שלנו. נתווכח - אבל נשאר אחים".