נחיל ארבה של מיליוני פריטים הגיע בשעות הצהריים (שלישי) משטח מצרים לשטחים הפתוחים שבפתחת ניצנה, ומשם לכיוון היישובים שדה בוקר ומדרשת בן גוריון. החקלאים והתושבים הונחו כבר אתמול לסגור את החממות והרשתות בבתים ככל הניתן. ראש המועצה האזורית רמת הנגב, שמוליק ריפמן, דורש ממשרד החקלאות לתת הוראה להעלות את מטוסי הריסוס על מנת להדביר את הנחיל בטרם ייגרמו נזקים גדולים לחקלאים: "אין לי ספק שניתן למנוע מהארבה להשמיד שטחי חקלאות ירוקים, אך צריך לעבוד במהירות ובהחלטיות כדי למנוע נזקים". בעקבות הגעת הנחיל מעלה משרד החקלאות לאוויר מטוס תצפית כדי למפות את מיקום הלהקה. לאחר מיפוי האזור בו ינחת הארבה, ירוסס האזור, ככל הנראה מהאוויר. הציבור מתבקש לדווח לקו משרד החקלאות ובמידה שנתקלים בנחילים הנוחתים באזור הנגב המערבי, להתקשר ל"קו הארבה" במשרד החקלאות, בטלפון: 03-9681500. ארבה המדבר (בשמו המדעי: Schistocerca gregaria), הוא המזיק החקלאי הבולט ביותר מאז שהאדם החל בגידול תרבותי של צמחים. מוזכר בכתבים עתיקים, בתנ"ך ובקוראן. הארבה הינו עדיין אויב רציני של המגדלים במדינות רבות ומהווה גורם קובע בין מזון לבין רעב. הדבר תלוי, בין היתר, במזג אויר, בלהקות ארבה, גודלן ומהירות נדידתן. הנזק בשנים מסוימות הגיע לרבע מיליארד דולר, בשל מספר סיבות, ביניהן: הארבה ניזון מטווח רחב ביותר של מיני צמחים; כל פרט אוכל ביום כמות השווה למשקלו, הכמות גדלה באופן הדרגתי מהזחלים הקטנים עד לבוגר ומגיעה ל- 2 גר', 2-3 שבועות לאחר התפתחות הבוגר. להקות צעירות גורמות לנזק רציני; מספר הבוגרים יכול לנוע מ- 40 ועד 80 מיליון בלהקה על כל קמ"ר. קיימות להקות המגיעות גם לגודל של 1,000 קמ"ר. טון אחד של ארבה (זהו חלק קטן מהלהקה) אוכל מזון כמו 2,500 בני-אדם; הארבה ניזון מעלים, פרחים, פירות, זרעים וקליפות עצים. בנוסף לכך, כנזק עקיף שובר עצים עקב המשקל כאשר מתיישב למנוחת לילה ומשחית צמחים על ידי הפרשותיו; תפוצתו נרחבת, קרוב ל- 30 מיליון קמ"ר ב- 60 מדינות. ארבה המדבר נמצא במרכז אפריקה באזורים המתאימים לגידולו באוכלוסיות המפוזרות במהלך כל שנה. מזג אויר נוח וגשמי קיץ מתאימים עלולים לגרום לעלייה ברמת האוכלוסייה, למעבר למופע חברתי, ליצירת להקות ולנדידתן מארצות המוצא. ישראל נמצאת בגבול הצפוני של אזורי פלישות הארבה. בארצנו נרשמו במשך כ- 150 שנה 10 פלישות. בדרך כלל נמשכה כל פלישה מספר שנים. הפלישה הקשה ביותר הייתה בשנות החמישים ונמשכה כ- 10 שנים. באותה תקופה הוקם צוות במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.
