עמיאל אונגר, מותיקי היישוב תקוע, מספר על ההכרות האישית שלו עם רבו הרב מנחם פרומן ז"ל, "הוא ידע לנהל את היישוב עם כל המורכבות שלו, דתיים וחילונים". "בלעדיו בית הספר המשותף לא היה קם. גם אם לא כולם הסכימו למפגשים שלו עם ערבים, כמעט כולם הבינו שהוא עושה משהו חשוב, ושהוא מעין שגריר גם אם לא הסכימו לדעותיו", מוסיף אונגר. לדבריו הרב פרומן לא ידע מה זה פחד, "הוא היה נוסע בטרמפים או אפילו באוטובוסים ערביים. בפינוי סיני וגוש קטיף הוא ירד לשטח וחטף לא פעם מכות. כשהקימו את היישוב אל דוד נוקדים, לא יכולנו להישאר שם כל היום, הוא נשאר שם לבד ולמד תורה, זו הייתה הדבקות שלו לארץ ישראל". אונגר מספר שהתושבים זכו לפגוש את רבם עד הימים האחרונים, "היינו שומעים את הגניחות והכאבים בבית הכנסת, אבל הוא לא הפסיק לקדם דברים ולעשות. עד לפני שבוע וחצי הוא עוד בא לבית הכנסת אבל אחרי האשפוז האחרון בבית החולים כבר הבאנו אליו את ספר התורה הביתה כדי לקרוא לו את פרשת פרה. דיברתי איתו וכל מה שעניין אותו, זה איך אפשר להשכין שלום בין הבית היהודי לליכוד, כל מה שהוא עשה בשנתיים האחרונות נועד להשאיר לנו מעין צוואה, להיות כמה שיותר מלוכדים".
