בימים אלה מוציא פרופ' יחזקאל דרור, איש האוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל וחבר לשעבר בוועדת וינוגרד, מסמך טיוטה ראשוני העוסק בניתוח האופן בו מקבלים מחליטי ההחלטות את החלטותיהם בזירה הבינלאומית ובזירת המאבק הביטחוני. מהמסמך המוגדר כעת כטיוטה בלבד, עולה תמונה מדאיגה של היעדר ראייה ארוכת טווח והבנת המכלול הרחב יותר של מאבק המוסלמים במדינת ישראל. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הפרופ' דרור על המסמך שהופץ בינתיים בין אנשי ממשל ואקדמיה, חברי כנסת ושרים כמו גם עיתונאים ואנשי תקשורת. דרור מציין כי בדרך כלל אינו מפרסם טיוטות אך בשל התגבשות הממשלה הבאה חש צורך להפיץ את המסמך על אף שהעבודה על עריכתו לא הושלמה. לדבריו שתי נקודות מרכזיות מהוות עיקרה של הטיוטה שהוא מניח הן ההבנה שהעימות בין ישראל לערבים הוא יותר מסכסוך ויש לראותו ככזה ולא לטפל רק בסוגיה הבולטת לעין, קרי העימות עם הפלשתינים. כמו כן מציין דרור כי מקבלי ההחלטות בישראל עושים זאת מתוך ראיית הבולט לעין ומטפלים דווקא בו. לטעמו הסדר מדיני כלשהו לא יוכל להחזיק מעמד אם אין בו התייחסות למציאות הכוללת שסביב ישראל. לטעמו יש לדאוג לראייה כוללת מוקדם ככל הניתן שכן בתוך כעשור צפוי פיזור נשק להשמדה המונית להיות משימה קלה ביותר וחשוב שבאותה תקופה לא יהיה המזרח התיכון זירת ניסויים עבור גורמים כאלה ואחרים. פרופ' דרור מזכיר כי אמנם בצדק דנו במו"מ הקואליציוני על שאלות פנים אך אל להם למקבלי ההחלטות לזנוח את סוגיית היחס לארה"ב כמו גם סוגיית היחס לממשל האיראני ותכניותיו. באשר לשאלה אם העיסוק בעכשווי אינו חלק מחולאיה של הדמוקרטיה המחייבת מנהיג לעסוק במה שמטריד כרגע את הציבור כדי להיבחר שוב בבחירות הבאות, אומר דרור כי אכן קיימת בעיה, אך על המנהיגות לדאוג לכך שבמקביל לעיסוק בעכשווי יהיה גוף או גורם כלשהו העוסק בראייה לטווח רחוק, כדוגמת המטה לביטחון לאומי. הוא עצמו אינו שולל את קיומם של דיונים מעין אלה, אך עם זאת הוא קובע כי אם אין דיון שכזה "מישהו צריך לקבל בעיטה". לדבריו העיסוק בעכשווי אינו פוטר איש ממקבלי ההחלטות מלדון בסוגיות העמוקות והמהותיות יותר. להערכתו הציבור אינו טיפש ומשום כך הוא יקבל אמירה של מנהיג אודות מורכבות השיקולים המנחים אותו ובדבר הצורך לקחת בחשבון ראייה ארוכת טווח בהכרעותיו. בדבריו מעלה פרופ' דרור סוגיה אותה הוא מגדיר כהזנחה חמורה של ממשלות ישראל והיא ההסברה בערבית. להערכתו רבים מאוד בעולם הערבי אינם חפצים במלחמה עם ישראל ויש לדבר אליהם בשפתם. על ישראל היה לקדם תקשורת הסברתית בערבית בקנה מידה של תחנות הטלוויזיה הערביות המובילות ובכך להידבר עם הנכונים לקבל את נוכחותנו במזרח התיכון. דרור סבור שיש להוכיח לעולם הערבי שאין לנו כל כוונה להתפוגג מכאן ובמקביל לחזק את הקשרים עם כל מי שנכון להתפשר ולהסתדר איכשהו עם הנוכחות הישראלית.
