מסוק הצפע משרת בחיל האוויר מאז אפריל 1975 ושותף מרכזי בפעילות המבצעית של החיל. מסוק הקרב הראשון רשם גיחות רבות בתקיפות מדויקות ובסיוע לכוחות הקרקע.

תאונות

במהלך השנים התרסקו ארבעה מסוקים מסוג קוברה:

• 18 במרץ 1987 מפקד טייסת "הקוברות הראשונה", סא"ל ציון בר-אור, נספה בהתרסקות מסוק קוברה. המסוק נפל מגובה 300 רגל והתרסק כתוצאה מתקלה טכנית. הטייס הקדמי, סא"ל יובל וגנר, נפצע קשה.
• 15 במרץ 1998 מתרסק מסוק קוברה לתוך הים, במהלך טיסת אימונים מול חופי נתניה, כתוצאה מתקלה טכנית. טייסיו, תא"ל שמואל אלדר, מפקד בסיס פלמחים, וסג"מ אילן גור נספים.
• ·בעשרה בספטמבר 2008 מתרסק מסוק קוברה סמוך לקיבוץ גניגר, דקות ספורות לאחר המראתו מבסיס רמת דוד. שני טייסי חיל-האוויר, יובל הולצמן ושי דנור ז"ל נספים.
• התאונה הרביעית התרחשה הלילה ונהרגו בה שני טייסים בכירים.

ההיסטוריה של מסוק הקוברה – 'צפע' בשמו העברי

ב-1974, בעקבות מלחמת יום הכיפורים, נזקק חיל-האוויר לתשובה כנגד שתי בעיות קשות: פעולה באיזורים המוגנים בטילי נ"מ ובלימת טורי שריון הנמצאים בתנועה. מסוקי-קרב נראו כפתרון אפשרי לשתי הבעיות.

לחיל-האוויר כבר היה ניסיון בהפעלת מסוקים חמושים, אך אלה היו מסוקי סער מוסבים, שלא זכו לשימוש מבצעי מלא. במאי 1974 יצאו לארה"ב ארבעה טייסים כדי לבחון את האפשרות לרכוש מסק"ר. חיל-האוויר היה קרוב לחתימה על הסכם לרכישת מסוקי S-67 בלק-הוק, מסוק-קרב גדול ומתקדם לזמנו, שהציעה אז חברת "סיקורסקי" (אין קשר למסוק-הסער הנוכחי של החברה), אך התרסקות של אב-הטיפוס עצרה את ההתקשרות. מסוק הקוברה, שהופעל בהצלחה בווייטנאם, נמצא כפיתרון מתאים, והטייסים החלו בקורס הסבה עליו באחד מבסיסי הצבא האמריקאי. במקביל רכש חיל-האוויר מספר מסוקי AH-1G מעודפי חיל-הנחתים לבחינתם בארץ.

אבני דרך

מאי 1974: משלחת ראשונה של חיל-האוויר יוצאת לארצות-הברית על-מנת לבחון את אפשרות ההצטיידות במסוקי הקוברה מדגם AH-1G.

ארבעת חברי המשלחת, טייסי מסוקים ותיקים, מגיעים לבסיס "פורט-רקר" שבאלבאמה ומצטרפים כחניכים מן המניין לבית-הספר למסוקים של הצבא האמריקאי, שם הם עוברים הסבה לטיסה על מסוק הקוברה מדגם AH-1G במשך חודש וחצי. לאחר ההסבה עוברים חברי המשלחת לבסיס "פורט-הוד" שבטקסס ומשתתפים בתרגילי ירי אש חיה.

אפריל 1975: הקמת יחידה חדשה בבסיס תל-נוף על-ידי אנשי צוות-אוויר ממערך המסוקים והקרב. המטרה: פיתוח תורת לחימה של מסוק-קרב, בהתבסס על לקחי מלחמת יום-כיפור.

בחיל-האוויר הוחלט על הקמת יחידת ניסוי שמטרתה בחינת התאמתו של מסוק הקוברה לחיל-האוויר הישראלי. בין השאר הוטלו על היחידה משימות בחינת ביצועי המסוק ופיתוח עקרונות הפעלתו המבצעית.

לאחר שרכישת מסוקי הקוברה אושרה סופית, יצאה משלחת נוספת לארצות-הברית במטרה לבחור את ששת מסוקי הקוברה מדגם AH-1G שיובאו לישראל. המסוקים הללו היו "סוסי-קרבות" ותיקים שהשתתפו במלחמת ויטנאם. הם הגיעו מצויידים במקלע מיניגן בקוטר 7.62 מ"מ, מטול רימונים 40 מ"מ, בגחון, מקלע 20 מ"מ בשורש הכנף וכוורת רקטות 70 מ"מ הנישאת מתחת לכנפיים. הם נשלחו לשיפוץ מקיף בבסיס האחזקה המרכזי של צבא ארה"ב ואחרי 45 יום יצאו כחדשים. בנוסף, נרכש חימוש שכלל תותחי מיניגן ותותח 20 מ"מ. המסוקים והציוד נארזו בארגזים, נשלחו לישראל דרך הים והגיעו לארץ ב-11 באפריל 1975. מלאכת הרכבתם ארכה חודש.

13 במאי 1975: טיסת בכורה למסוקי הקוברה הישראליים

הקוברה הראשון המריא וחלף מעל רביעיית פאנטומים שהמתינה לתורה. אחד מטייסי הפאנטום הודיע בקשר: "מעבר מרשים, אבל חסרים לך איזה  200 קשר". ב-24 ביוני החלו טיסות ההסבה על המסוק החדש.

דצמבר 1977: הקמה רשמית של טייסת "המסק"ר הראשונה"

לאחר בדיקות וניסויים ביחידה 160 הוכרזה רשמית טייסת "המס"קר הראשונה". שנה וחצי לאחר-מכן הוכרזה הטייסת מבצעית.

13 באפריל 1980: הזנקה ראשונה

חוליית מחבלים חדרה לארץ מגבול ירדן ונתקלה בכוח קרקעי. צפע בודד שהוזנק למקום ביצע צליפה של 600 פגזי 20 מ"מ. הפגיעות היו מדוייקות.

יוני 1982: מלחמה לבנון הראשונה, שני חללים ראשונים ושני מסוקים ראשונים שנופלים במערך המסק"ר.

בבוקר יום שישי, 4 ביוני, התקבלה הודעה בחדר-המבצעים של טייסת "המסק"ר הראשונה": "חיל-האוויר בכוננות ועל הטייסת להחזיק ארבעה צוותים מוכנים להמראה". פקודת המבצע הראשונה הגיעה בשעה 17:15. המשימה: סיור אלים בדרום לבנון לשיתוק מקורות ארטילריה ונ"מ של מחבלים. ביום שבת בצהריים הגיעה הנחייה נוספת - על הטייסת לפרוס לשדה מגידו, נקודת פריסה הקרובה יותר לגבול הלבנוני. ביום ראשון, 6 ביוני בשעה 11:00, נפתחה המלחמה החמישית של מדינת ישראל. במלחמת לבנון התנסו מסוקי-הקרב של צה"ל, בפעם הראשונה, בלחימה מול כוחות צבאיים גדולים. עד להפסקת האש הראשונה, ב-11 ביוני, ביצעה הטייסת 62 גיחות. סיום המלחמה פתח עידן חדש עבור טייסי הקוברה. מאז ועד ליציאה מלבנון בשנת 2000, פעלו מסוקי-הקרב באופן אינטנסיבי בגזרה הצפונית וביצעו מאות פעולות מבצעיות.

יוני 1985: כוננות קוברות קבועה במנחת הצפוני

בתחילת שנת 1985 נסוג צה"ל לדרום לבנון והתבסס ברצועת הבטחון. ביוני אותה שנה החלו מסוקי הקוברה לתפוס כוננות קבועה במנחת הצפוני בבירנית, מטרים ספורים מגבול לבנון, על-מנת להיות זמינים לכל הזנקה לפעילות מבצעית בחזית הצפונית.

1 ביולי 1985: הקמת טייסת הקוברות השנייה, טייסת "המשפחה הלוחמת".

עם קליטת המסוקים החדשים מארה"ב, החל משנת 1983, הוחלט על הקמת טייסת קוברות נוספת, שצמחה מתוך טייסת "המסק"ר הראשונה".

עם הקמתה קיבלה הטייסת מסוקי קוברה מדגם מתקדם יותר ועמם את מסוקי הקוברה הראשונים. הטייסת הוקמה על רקע הסלמה בלחימה בלבנון והוטל עליה להשתלב מהר ככל האפשר בפעילות המבצעית ובכוננות בגף הצפוני.

10 ביולי 1986: תקיפה ראשונה של טייסת הקוברות השנייה

בשעה 19:05 יצאה רביעיית צפעים של טייסת "המשפחה הלוחמת" למשימת תקיפת בסיסי מחבלים במחנה הפליטים עין אל-חילווה בצידון. כל היעדים נפגעו, תשעה מחבלים נהרגו, שניים-עשר נפצעו.

16 באוקטובר 1986: חילוץ טייס בלבנון

בשעה 15:45 יצאה רביעיית קורנסים מטייסת "הפטישים" לתקיפת יעדי מחבלים באזור צידון. זמן קצר לאחר-מכן, התפוצצה אחת מפצצות המטוס מתחת לגחונו ואילצה את צוות המטוס לנטוש מעל אדמת לבנון. מסוקי הקוברה של טייסת "המשפחה הלוחמת" הוזנקו מייד לאזור, במטרה לנסות ולאתר את הנוטשים ולכוון אליהם את מסוק האנפה שהיה אמור לחלץ אותם. כאשר מסוק האנפה בושש להגיע, הוחלט שאת עבודת החילוץ יבצעו הקוברות. הטייסים, רס"ן מ' וסרן ח', יצרו קשר עם הטייס הנוטש ואיתרו אותו. בשעה 18:00, תחת אש כבדה שנורתה לכיוונם מן הכפרים הסמוכים, הנמיכו וחילצו את הטייס, שנתלה על מגלש המסוק. מאוחר יותר קיבלו הטייסים המחלצים את צל"ש הרמטכ"ל. נווט המטוס, רס"ן רון ארד, נפל בשבי.

13 בפברואר 1987: תקיפת לילה ראשונה עם מערכת לראיית לילה של מסוק-קרב

בשעה 01:00 יצאה רביעיית מסוקי קוברה של טייסת "המשפחה הלוחמת" לתקיפת בסיסי מחבלים במחנה עין אל-חילווה בצידון.

1988: "כחול וחום"

פשיטה משולבת של חטיבת גולני, סיירת גולני, "שייטת 13" ויחידה מובחרת על יעדי ארגון הטרור "החזית העממית לשחרור פלשתין" של אחמד ג'יבריל באיזורנועיימה בלבנון. תפקידה של טייסת "המסק"ר הראשונה" היה הקצאת מסוקים לאבטחת יסעורים לצורך התערבות במקרה הצורך. כבר בתחילת המבצע נהרגו שני לוחמים מאש מחבלים, ביניהם סא"ל אמיר מיטל ז"ל, מפקד הפעולה. הכוח הקרקעי נאלץ לסגת עם נפגעים נוספים תחת אש, להתפצל ולמצוא מסתור במקומות שונים בשטח. מסוקי הקוברה שתפקידם המקורי היה ליווי מסוקי החילוץ, הוקפצו לתקיפה באזור הפעילות במטרה לסייע לכח הקרקעי שנלחם על חייו. תחת חיפוי מסוקי-הקרב, נע הכח הקרקעי עם הפצועים לעבר נקודת הפינוי בחוף. במהלך התקיפות החוזרות ונשנות, נפגע אחד המסוקים מפגז  והמסוקים נאלצו לסגת לצורך ביצוע הערכת-מצב. בינתיים הוזנקו מסוקים של טייסת "המשפחה הלוחמת". במהלך המבצע פעלו מסוקי הקוברה ללא הפסקה במשך 72 שעות בסיוע לכוחות הקרקע ובתקיפת מקורות ירי נ"מ, אך המבצע זכור בעיקר בשל פעולת החילוץ הנדירה שהתבצעה במהלכו. בזמן נסיגת הכוחות הקרקעיים מן האזור, אבד הקשר עם ארבעה לוחמים. כאשר אותרו הארבעה בבוקר היום האחרון למבצע, עדיין לא היה ברור כיצד יחולצו לאור היום מתוך האזור שורץ המחבלים. לבסוף חילצו אותם מסוקי קוברה. בפעולה השתתפו מסוקים משתי טייסות הקוברה. המסוקים נכנסו לאזור תחת אש נ"מ כבדה שנורתה מכל כפרי האזור. רק בנסיון החילוץ השלישי הצליחו הטייסים להתחמק מאש הנ"מ ולאתר את ארבעת החיילים. הקוברות ביצעו נחיתה חפוזה בשטח והחיילים פתחו את דלתות תאי החימוש של המסוקים והתיישבו עליהן. החייל הרביעי נאחז במגלש המסוק. החיילים הונחתו על סטי"ל של חיל-הים, קילומטרים ספורים מן החוף הלבנוני. על מבצע החילוץ המרשים קיבלו הטייסים את צל"ש הרמטכ"ל ואת צל"ש מפקד חיל-האוויר.

30 במאי 1990: נחיתת מחבלים בחוף ניצנים

16 מחבלים חמושים חדרו לישראל דרך החוף בניצנים, במטרה לבצע פיגוע המוני. הניסיון נקטע בפעולה משותפת של כוחות הים, היבשה והאוויר. מסוקי הקוברה של טייסת "המשפחה הלוחמת" שהוזנקו לאיזור, זיהו והרגו באותו יום ארבעה מחבלים שהסתתרו בשיחים שעל החוף וסייעו לכוחות הקרקע להשתלט על יתר המחבלים.

25 ביולי 1993: מבצע "דין וחשבון"

המבצע הגדול ביותר בלבנון מאז מלחמת לבנון הראשונה.

צוותי הכוננות בגף הצפוני היו בפעילות מתמדת במשך ששת ימי המבצע, שנפתח במתקפה אווירית רחבת היקף של מסוקי הקוברה על כפרים בלבנון מהם פעלו מחבלי החיזבאללה. שתי טייסות הקוברה פעלו במקביל מהגף הצפוני ומבסיס פלמחים וביצעו עשרות גיחות תקיפה כנגד משגרי קטיושות, בתי מחבלים וכלי-רכב. את הגיחה האחרונה של המבצע, איתור והשמדה של משגרי קטיושות, ביצעו שתי טייסות המסק"ר בשעה 04:00 בבוקר ה-30 ביולי. במהלך המבצע צברו טייסות הצפע נסיון מבצעי רב וגיבשו את תורות הלחימה שלהם.

אפריל 1996: מבצע "ענבי זעם"

בתגובה לגל פיגועי טרור בירושלים ובתל-אביב ומטחי קטיושות כבדים בצפון, יצא צה"ל למבצע נרחב בדרום לבנון. טייסות הקוברה נערכו בפריסה מאסיבית בגף הכוננות הצפוני. פקודת המבצע הראשונה ירדה ביום שישי, ה-12 באפריל: תקיפת בית בכפר מג'דל-סלים. מסוק מטייסת "המסק"ר הראשונה", ירה 2 טילים אל הבית ופגע בו. כך החלו שבועיים של פעילות מבצעית בלתי פוסקת: תקיפות בתי מחבלים, הטלת סגר אווירי על אזורים נרחבים בגזרה המזרחית, השמדת כלי- רכב חשודים ופגיעה ראשונה של מסוקי צפע בטנק בלבנון מאז מלחמת לבנון. המטרה: צמצום כושר הניידות של החיזבאללה ופגיעה בתשתיות הארגון.

26 בספטמבר 1996: פעילות התקפית ראשונה של מסוקי-קרב ביו"ש

לאחר התלקחות חמושה שהתפשטה בכל רחבי יהודה שומרון ועזה, נקראו מסוקי צפע לסייע בלחימה היבשתית ברמאללה ובשכם. ההנחיות היו ברורות: אין לפתוח באש בשום מקרה באזור מיושב. תמונת המצב בשכם הייתה קשה: כוחות צה"ל מכותרים והכוחות הפלשתינאים צולפים בהם מהמבנים בעיר. יש הרוג ופצוע. הטייס החליט לפתוח באש על-פי הכוונת הכוח הקרקעי לאחר שהבין כי ללא עזרתו, לא יצליח הכח לחלץ עצמו. בעזרת החיפוי הצליח הכחלהחלץ. היתה זו הפעם הראשונה שמסוקי-הקרב פעלו בצורה התקפית בשטחי יהודה ושומרון.

ספטמבר 1997: אסון השייטת

בליל 4 בספטמבר 1997 נהרגו 12 לוחמים מ"שייטת 13" במהלך פשיטה שביצעו באזור הכפר אנצריה, מדרום לצידון. רק ארבעה לוחמים חזרו בשלום מהמבצע. המבצע החל בסביבות השעה 22:00, אולם הקריאה בחדר המבצעים של טייסת הקוברות הראשונה התקבלה בשעה 1:07, לאחר שכח הקומנדו הימי נתקל במארב של החיזבאללה שהפעיל מטען "כלימגור" רב עוצמה והחל לירות לעבר לוחמי השייטת. כתוצאה מכך נהרגו רוב הלוחמים. לאחר קבלת הקריאה הוזנקו לאזור מסוקי הקוברה של הטייסת, שהיו אותה עת בכוננות בגף הצפוני. באותה עת לא היו פרטים ברורים על מצב הכח.

בדרכם לזירת האירוע, יצרו הטייסים קשר עם הקשר של הכח והזניקו מסוק יסעור לחילוץ הפצועים. משימת מסוקי הקוברה היתה פגיעה בכמה שיותר מחבלים, על-מנת לאפשר למסוק החילוץ גישה נקייה לאזור וחילוץ מהיר ככל האפשר של הנפגעים הרבים. המחבלים, מצידם, האירו את שמי הלילה באש נ"מ, בטילי SA-7 ובפצצות מרגמה. את כל פעולת החילוץ הארוכה והמורכבת ליוו מסוקי הקוברה מלמעלה, תוך שהם פוגעים במחבלים רבים. המסוקים המתינו באזור גם לאחר שירדו ממגבלות הדלק המינימליות, עד להגעתם של מסוקי קוברה נוספים מהגף הצפוני. במקביל לניקוי השטח מאיומים סייעו מסוקי הקוברה לכח התגבורת  של השייטת שהונחת באזור על ידי מסוק יסעור. מסוקי הקוברה פעלו בזירת האירוע לאורך מבצע הפינוי כולו, משך שלוש שעות והיו אחרונים לעזוב את האזור.

מאי 2000: היציאה מלבנון

"כבר לא טסים כאן יותר". לפני שהמשפט הזה נאמר בקשר לצוות של מסוק הקוברה האחרון בשמי לבנון, היה צורך לעבור בשלום את מבצע הפינוי. בעת ששיירת כוחות הקרקע הגדולה עשתה את דרכה דרומה, חזרה לעבר הגבול הישראלי, היו מסוקי הקוברה של חיל-האוויר מעל - משגיחים, מגינים, מוכנים ליירט כל גורם עוין שעלול לסכן את החיילים על הקרקע. בנוסף תקפו מסוקי הקוברה, יחד עם מטוסי-קרב של חיל-האוויר, מטרות רבות כמו צמתי כבישים, סוללות תותחים וכלי-רכב. 

מלחמת לבנון השנייה:

טייסת המסק"ר שביצעה את הכמות הגדולה ביותר של גיחות ושעות טיסה בעיקר בסיוע לכוחות הרקע. צוות מהטייסת זכה לציון לשבח ע"י הרמטכ"ל על פעילותם במלחמה. השתתפות פעילה בלוחמה בשטחים, עופרת יצוקה ומבצע עמוד ענן.

בשנים האחרונות משתתפים מסוקי הקוברה בפעילות המבצעית השוטפת, מסוקי הקוברה הפכו לגורם מוכר בשמי השטחים. בשנים הללו הם ליוו פעילויות מבצעיות של כוחות קרקע בשטחי הרשות הפלסטינית, ביצעו סיכולים ממוקדים של מחבלים ותקיפות של מבנים. מבצעי "חומת מגן", "קשת בענן" ו"ימי תשובה".

במבצע "עופרת יצוקה" ובמבצע "עמוד ענן" לקחו מסוקי הקוברה חלק והשתתפו בגיחות תקיפה רבות.

בשנים האחרונות עובדים בטייסת הקוברה על שיתוף פעולה צמוד עם כוחות הקרקע במגוון אימונים.