"אני לא מבין את המכתב הזה" הוא הצביע על ערמת הדפים שעל השולחן, "מאיפה זה הגיע פתאום ? יום אחד הכל בסדר בינינו ולמחרת היא קמה והולכת? מה עשיתי לה?" דמעות עמדו בזווית עינו של שחר בשעה שסיפר לי את סיפורו. בחור צעיר, לקראת השלושים, עו"ד במשרד ידוע, נשוי עם שני ילדים קטנים שערב אחד חוזר מהעבודה ומגלה שאישתו לקחה את הילדים ועזבה את הבית, כשהיא לא משאירה מאחוריה שום מכתב הסבר או פרידה ורק מסמכי בקשה לגירושים "אפילו לא ידעתי שיש לה עורך דין" הוא אמר בגרון חנוק "מה קרה לה פתאום?" תביעת הגירושין מלווה בטענות קשות של יחס תוקפני, תוך הגדרתו כ"בעל מכה". בררתי איתו בעדינות על מצב הזוגיות שלהם באותה תקופה, ממה שהוא תיאר לא הייתה שם אידיליה אבל בסך הכל הרגיש שהזוגיות טובה. זיהיתי איזשהי נחרצות, מעט אגרסיביות. ניסיתי לברר האם ישנן התפרצויות, אירועים ומריבות המעוררות חרטה לאחר מכן? שחר לא מבין על מה אני מדבר. חשדתי לרגע שהוא פשוט מסתיר, אבל הייתה בקולו כנות שגרמה לי לפקפק בתחושה הראשונית שלי. לקראת תום הפגישה אמר לי שחר "תראה, כתוב בתביעה שאני "בעל מכה"- אני מוכן להשבע שלא היה ולא נברא מעולם לא הרמתי עליה יד" היה ברור שכדי להבין את התמונה אהיה חייב לפגוש את אישתו. זה לא היה פשוט אך לבסוף האישה הסכימה להפגש. הם ישבו אצלי שניהם, כחומה בצורה של כעס ותמהון עומדת ביניהם. לאחר היכרות קצרה, שאלתי אותה בצורה ישירה אם היא מעונינת לעלות את הסיבה שבגללה עזבה את הבית, היא שתקה מספר דקות ולבסוף אמרה "אתה מכיר את התחושה שאתה אוהב מישהו אך ברגעים מסוימים הוא כאילו לא מכיר בקיומך? המבט שלו הופך למקפיא ומאיים, ככה אני חיה כבר שנים." היא העיפה בבעלה מבט חטוף "הוא צודק, הוא מעולם לא היכה אותי," המשיכה "מעולם לא הרים עלי יד, ובכל זאת בתוכי אני אישה מוכה" לאט לאט נחשף בפני הסיפור לפרטיו כשהבחורה מספרת איך בעלה מפעיל עליה אלימות נפשית איומה בלי להרים את ידו וכמעט בלי להרים את קולו. "הוא בוחר בשבילי את הבגדים, מה מותר לי ומה אסור, זה כבר מזמן לא רק שאלה הלכתית, זו שאלה של 'מה זה משדר בעיניו' כהגדרתו. הוא בורר לי את החברות איתן אצא לבלות, הוא מכריע כיצד לחנך את הילדים. הוא לא צריך להרים יד, פשוט אי אפשר לחלוק על דבריו". לאורך כל המונולוג הבחור שישב לצידה לא אמר מילה, הוא השפיל את מבטו ולא יכולתי לדעת אם הוא מקבל את הדברים או מכחיש בכל תוקף, רק כשהיא סיימה הוא הרים את ראשו וראיתי שעיניו מלאות בדמעות, שתי מילים הוא אמר לבסוף "לא ידעתי". מסתבר שהדפוס האלים שלו היה מושרש על ידי דעות קדומות, עיוותים בתפיסה של יחסים זוגיים הדדיים, חוסר הבנה מה סביר לדרוש מאישה, מהי מערכת יחסים שמושתתת על הדדיות ושיתוף ולא על שליטה. למה יש לי צורך לשלוט ואיך אפשר לעשות את זה אחרת ואפילו להנות מכך.כיצד השליטה והדפוס האלים מבית הכניסו לו לראש שהאישה היא יצור חלש ושעל הבעל להוליך את האישה בנבכי החיים כמו שעושים לילד קטן, עם התקדמות הטיפול שחר החל להבין והיה יכול לראות כיצד האחר, במקרה זה אשתו, חווה את התנהגותו. בינתיים הם חזרו להיות ביחד ועם הזמן והטיפול הוא מתרכך ומשתפר.
