החינוך המכוון לעשות את האדם טוב וישר, בנוי בין השאר על שני יסודות הופכיים המשלימים זה את זה. המטרה היא להגיע למצב בו האדם נמשך מרצונו העצמי אל הטוב. זהו השלב הסופי של תהליך הבניין שלנו בליל הסדר – "נרצה" – לשון נפעל. מי שמגיע למקום זה אינו זקוק עוד למלחמות תמידיות ותחבולות כנגד הפיתויים השונים משום שהוא נמשך אל הטוב מטבעו שהפך בעצמו לטוב. אלא שקריאת הכיוון של ליל הסדר זקוקה לאימון רב במשך השנה כולה ועד שיגיע האדם למדרגת החירות הזו הוא עלול ליפול פעמים רבות ברשת יצרו. משום כך, אין החינוך שלם ללא שיש בו גם את המימד של היראה והעונש. למדנו מהרמח"ל במסילת הישרים שלו, שכל ישראל ראויים לחסידות הבאה לאחר הצדיקות שמשמעותה להיות בקו הצדק, לא ימינה ולא שמאלה, לא יותר ולא פחות. לקיים שולחן ערוך כפשוטו. החסידות של הרמח"ל היא לעשות מעבר לנדרש. בתורה כתוב על אהבת אח ואחות שיצאה מכלל שליטה "חסד עשו שניהם יומתו". מכאן שחסד בלשון התורה פירושו הגזמה. הרמח"ל מדבר על הגזמה בכיוון החיובי כמובן. מכל מקום, לא תמיד האדם יכול או מצליח לחיות בגובה של החסידות ולכן תמיד יש לו את "חגורת הבטיחות" של הצדיקות שהיא קיום ה"שולחן ערוך" ככתבו, וכך גם אם הוא נופל, איננו נופל מתחת לשולחן.... תלמידי כיתות ח' מחכים בימים אלו לתשובה חיובית מהישיבות התיכוניות שנבחנו בהן כמו שהמבוגרים מחכים לטלפון מאראלה ממפעל הפיס. ההמתנה מורטת העצבים מסתיימת בימים אלו כשהתשובות נשלחות לבתיהם של המועמדים לישיבות התיכוניות. רבים כבר קיבלו תשובות, ובמאמרנו הקודם התמקדנו באלו המקבלים תשובה שלילית. הפעם נעסוק דווקא באלו המקבלים תשובה חיובית וכפי שנראה גם הם זקוקים לא פחות ואולי אף יותר לסדרת חינוך. אינני מכיר מורה שיבנה את הלמידה בכיתתו רק על בסיס הרצון הטוב של תלמידיו. מידי פעם מגיע אחד כזה, "חדש במערכת", שמנסה להמציא את הגלגל ומהר מאד נוכח לדעת שיש אמת גדולה בחיבור של האהבה עם היראה. הוא נזכר פתאום שגם בליל כלולותיו, בשיא ההתרגשות והשמחה, הקריאו תחת החופה את הכתובה המגדירה את חובותיו כלפי כלתו הטריה. הוא מבין שכך היא דרכו של עולם וזה ממש לכתחילה. אבל מה קורה כשמחצית מתלמידי הכיתה חוזרים מחופשת הפסח עם תשובה חיובית מהישיבות התיכוניות שנבחנו אליהן, ומקומם כבר מובטח לשנת הלימודים הבאה? במצב הקיים, איזה אינטרס יש להם להשקיע בלימודיהם בחודשי הלימוד הבאים? מה יחייב אותם לשמור על כללי בית הספר והכיתה כשכמעט ואין שום איום רציני על עתידם הקרוב? בזכות מה יתקיים האיזון העדין שבין האהבה והיראה בתקופת הדמדומים הזו בחטיבת הביניים? בעניין זה ישנו מכנה משותף רחב בין השמיניסטים בישיבות התיכוניות ובין פרחי הישיבות התיכוניות שבכיתות ח'. אלו ואלו חיים במצב של "יושב על הגדר רגל פה רגל שם" ללא מחויבות עמוקה למסגרת כל שהיא. מין בין השמשות כזה שאינו יום ואינו לילה המייצר טעויות וספקות לרוב. אנו מכניסים את הבנים לתקופה של כמה חודשים שכולה "לשמה" ורבים מהם אינם מסוגלים לעמוד בניסיון קשה זה ולמלא את חובותיהם כתלמידים ואפילו כבני אדם. כשמדובר בתלמידי ח', יש לזכור שבשלב זה ההשפעה החברתית בשיאה בעוד שהבנים טרם בנו לעצמם עמוד שדרה אישיותי בסיסי שאמור להגן עליהם מפני רוחות לא מצויות מכיוון הרחוב, החברה והמדיה. דבר נוסף שיש לקחת בחשבון הוא שבין קבלת התעודה בסיום ח' ובין התחלת כיתה ט' ישנם חודשיים של חופש גדול וארוך מידי. במילים אחרות, עלינו למנוע מצב של חופש גדול המתחיל כבר בחופשת הפסח. אין ספק שגם בעניין זה עלינו לעשות את שיעורי הבית שלנו כהורים, כמחנכים, כמוסדות חינוך ואפילו כתנועות נוער המפסידות חלק גדול מהחניכים במעבר שבין ח' לט'. שלושת הגופים הפורמאליים המעורבים כעת בחיי תלמידי ח' הינם ההורים, המחנכים הנוכחיים והישיבות התיכוניות. בשילוב ידיים ובעבודת צוות נצליח להעביר את התלמידים בשלום לישיבה התיכונית ולא פחות מזה לסיים את חטיבת הביניים בראש מורם מתוך שמירה על הקיים ואפילו התקדמות במישור הרוחני, הלימודי והחברתי. אנו מדברים על תקופה של כארבעה חודשים (אייר – אב) שדורשת מכולנו חשיבה, תכנון והרבה תפילה. נוסחת הפיתרון הנכונה תתחשב בין היתר גם במרכיבים הבאים: א. עבודה פנימית של חטיבות הביניים בינן לבין עצמן הכוללת הכשרה של מחנכי ח' והמורים המקצועיים לקראת הירידה הצפויה במשמעת הלימודית וההתנהגותית. במה שנוגע למחנכים, זה הזמן לתגבור הקשר האישי. אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בחייו של התלמיד הוא הקשר האישי שלו עם הר"מ. ישנם תלמידים, שאהבת הר"מ היא גלגל ההצלה היחיד שנותר להם אל מול הרוחות המסוכנות מבית ומחוץ. זה הזמן לבניית מערכת קבועה של שיחות אישיות עם התלמידים. יש לשאוף למצב בו הר"מ משוחח עם כל תלמיד לפחות אחת לשבועיים מעבר לשיחת מסדרון. זה אפשרי אם ההנהלה תקצה לכך שעות ייעודיות. ב. יש לשקול שינוי תוכנית הלימודים בכיתות ח' לאחר חופשת הפסח ועד לסיום שנת הלימודים. במה שנוגע לליבת לימודי התיכון – מתמטיקה ואנגלית – כולם יודעים שבכיתה ט' עושים יישור קו בישיבה התיכונית ולמעשה חוזרים על פרקי היסוד של כיתה ח' (זה הזמן לתגבר את הזקוקים לכך בכיתה ט'). יש לייצר עניין בקרב התלמידים הזקוקים באמת לשינוי שגרה לימודית. ג. כמוסדות חינוך, כהורים וכקומונרים בסניפי תנועות הנוער, עלינו לתת את הדעת בעיקר על ה"עשה טוב", ולשאול את עצמנו כיצד אנו יכולים לתגבר את העשייה החיובית בבחינת "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר". זה הזמן להתנדבויות שונות בחטיבת הביניים, בקהילה ומחוצה לה. ישנם גופים רבים, המפרסמים ברשת את שוועתם למתנדבים. ניתן לשלב את התלמידים בהכנת פעילויות לחגי אייר – יום העצמאות ויום ירושלים – כמו גם בניית מסגרת לימוד לחג השבועות ועד הכנת פעילות בית ספרית לחופשת הקיץ שתהווה חותם ופרידה של תלמידי ח' מבית הספר ומחטיבות הביניים. ד. ההורים וחטיבות הביניים הינם בעלי ברית טבעיים בעלי אינטרס משותף. לכן, יפה יהיה אם חטיבות הביניים תזמנה את בעלי בריתם לסדנה להורים ומורים בה יינתן דגש גם על חופשת הקיץ. ה. במה שקשור לבניית ה"יראה" יש לקיים שיתוף פעולה בין חטה"ב לישיבות התיכוניות. גם הן בעלות ברית טבעיות ולו בשביל שמן הטוב. על התלמיד לדעת שהעובדה שקיבל תשובה חיובית ושילם דמי הרשמה אינה ערובה לכך שבאמת יתחיל את הלימודים באותה ישיבה תיכונית. יש לגבש תוכנית מעקב ומנגנון דיווח הדדי בין המוסדות שיסייעו בשלהם לבנים לבחור נכון בשעה שהם מתפתים לכיוונים שליליים. ו. הכנה מנטאלית של תלמידי ח' לקראת התקופה החדשה והבהרת ציפיות בפן הלימודי ובפן המשמעתי. על כל תלמיד לדעת את מה תהיה ההשלכה של כל עשייה או אי עשייה מצידו. נפשו הילדותית משהו, בנויה לדעת שיש "אח גדול" הצופה מלמעלה וכל מעשיו בספר נכתבים. זה חסד אדיר וטובה גדולה שאנו יכולים לעשות בשבילו ולא פחות מזה למעננו. גם כאן יש לעודד את העשייה החיובית למשל, ע"י מתן אחריות חדשה לכלל התלמידים. במידת האפשר יש לדאוג לכך שרוב מוחלט של התלמידים שותף בעשייה ובאחריות. ואחרי ולפני הכל יש להרבות בתפילה, הורים ומורים, ולא רק כשמתעוררת בעיה.... "וזכני לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים אוהבי ה' יראי אלוקים אנשי אמת זרע קודש בה' דבקים ומאירים את העולם בתורה ומעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא".
