1. בדומה אולי לראש הממשלה נתניהו, גם אני לא ממש אוהב את הקואליציה שהתגבשה במהלך השבוע האחרון. למרות דברים שכתבתי בעבר, גם אני קיוויתי שברגע האחרון יקרה נס והחרדים ישולבו בממשלה בצורה כלשהי. הסיבות לכך הן רבות ומגוונות, חלקן סיבות שבתת ההכרה, מן תחושה כזו שכך טוב יותר, וחלקן סיבות שבהכרה מלאה, כמו ההבנה ש"חבר אני לכל אשר יראוך", גם אם אני אח של כולם. כמו רבים אחרים קוויתי שמשהו יקרה, שלפיד ישנה את דעתו ברגע האחרון, שהחזית בנט-לפיד לא תשרוד מסיבה כלשהי, או כל אפשרות אחרת שתאפשר את כניסת החרדים לממשלה. זה לא קרה. 2. עיתונאי איננו רשאי לחשוף את מקורותיו, אולם על פי הידוע לי התחושה שלי משותפת גם לכל שדרת הנהגת "הבית היהודי". למרות הנטייה החרדית לחשוב שאנשי הבית היהודי הלכו בחפץ לב וברגל גסה לשותפות עם לפיד, האמת רחוקה משם. בכיר מאוד בבית היהודי, אשר היה בסוד הקשר עם לפיד מרגעיו הראשונים אמר לי לפני זמן לא רב "זו לא היתה בחירה. ראש הממשלה העמיד אותנו בפני מצב מאוד בעייתי כשהוא נתן לנו להבין בכל דרך אפשרית שהוא לא מעוניין שנהיה בממשלתו. קיבלנו קלפים מאוד קשים ונאלצנו לפעול איתם". תחושת החמיצות מהקשר הזה איננה מבוססת רק על הפער האידיאולוגי, אלא גם על העבודה המשותפת בין הסיעות אשר שמרו על החזית האחידה אך לא נמנעו גם מעימותים. בבית היהודי חשו בשלב כלשהו שהלחץ של לפיד להקטין את מספר השרים פגע בהם, פגע במופז, רק במפלגתו של לפיד הוא לא פגע. למרות זאת, התחושה העזה בבית היהודי היא שלא היתה שום ברירה, ללא החזית הזו עם לפיד המפלגה היתה נשארת מחוץ לקואליציה, מוחרמת על ידי נתניהו. 3. בתקשורת החרדית, כדרכה מאז ומקדם, התותחים רועמים במלוא הכוח. אין מורכבות, אין גוונים, הכל שחור ולבן, רעים וטובים, רשעים וצדיקים. באו הרשעים לפיד ובנט, צמד זדים שכמותם, וחטפו למפלגות החרדיות את נחלתן מששת ימי בראשית, הזכות לשבת בקואליציה. לא לבית היהודי ולא למפלגות החרדיות ישנה זכות שבטאבו לשבת בממשלה. מי שזכה הפעם היא סיעת הבית היהודי, בפעם הבאה אולי יזכו החרדים. נדמה שהפוליטיקאים החרדים נעלבו מכך שהפוליטיקאי הטירון בנט נמצא בפנים והם המנוסים והיודעים נשארו בחוץ. העלבון מובן אך לא מוצדק, ובהחלט לא מובנת התגייסות התקשורת החרדית לפמפם את תחושת הקיפוח. הכותרת "ממשלת זדון" ביומון חרדי נחשב איננה מכבדת אותו, את ראשיו, את הרבנים המנהיגים אותו רוחנית ואת ציבור קוראיו. 4. בשקט בשקט לא שמו לב חלק מהחרדים, אך מתווה הגיוס שהוצג לבסוף הוא אחד המתווים הכי פחות גרועים שיכולים היו להיות עבורם. אל תאמינו לעופר שלח וליאיר לפיד, הפורומים לשוויון בנטל ו הפורומים האנטי דתיים שהביעו דאגה מההסכמים הקואליציוניים שגובשו יודעים בדיוק על מה הם מדברים. האמת הפשוטה היא שהמתווה החדש לא יוציא מהישיבה אף תלמיד שלומד. מצבם הכלכלי של החרדים אמנם יורע במידת מה, אולם נראה שהפוליטיקאים החרדים ידעו כיצד לדאוג לציבור בוחריהם גם מהאופוזיציה כפי שעשו גם בעבר. גם בנושאי יחסי דת ומדינה ישנם כעת הרבה דיבורים אך בפועל הסטטוס קוו איננו עתיד להשתנות מהותית בקדנציה הקרובה, למרות שיתכן שחבל שכך.
