מחיר ההתרפסות / עדי גרסיאל "ביקור היסטורי: הנשיא אובמה מגיע היום לארץ", הכריז שלשום (רביעי) השער של 'ידיעות אחרונות', והוסיף באותיות קידוש לבנה "ברוך הבא, Welcome" על התמונה המתבקשת של השטיח האדום. לאורך שבעת העמודים שהקדישו בעיתון לביקור, אפשר היה למצוא כותרות כמו "yes הוא כאן" ו"בתקווה ובאמונה" וגם ברכה של איתן הבר באנגלית: "God bless you. God bless the United States of America". גם 'ישראל היום' לא נותר אדיש עם "Welcome Mr. President" ו"בציפייה לנאום". ואפילו 'דה-מרקר', עיתון מאופק בדרך כלל המצורף ל'הארץ', חרג ממנהגו. הכותרת הראשית שלו הכריזה: "Thanks!" והסבירה: "הסיוע מארה"ב מאז קום המדינה: 860 מיליארד שקל". יצוין לטובה 'מעריב' שאמנם פרגן לנשיא בשער עם "חבקו אותו חזק" ו"משהו חדש מתחיל", אך גם טרח להדגיש כי "פולארד נשאר מאחור". נדמה שהעיתונות בישראל, כמעט כולה, יצאה מגדרה כדי לכבד את האורח החשוב. וזה עוד לפני הסיקור הטלוויזיוני (מדור זה ירד לדפוס לפני שהנשיא האמריקני נחת בארץ). תאמרו: מה רע בקבלת פנים חמה למנהיג של ידידתנו הגדולה ביותר? אכן, אין סיבה לקבל את פניו של אובמה בחמיצות, אבל יש גם גבול להתלהבות, שלא לומר ההתרפסות, ואין מדובר רק בשמירה על הכבוד הלאומי. בפמלייתו של הנשיא ובצוות השגרירות יש אנשים שתפקידם לדווח לו על הלכי הרוח בציבור הישראלי. הם עושים זאת בעיקר באמצעות מעקב אחר כלי התקשורת כאן. אם הנשיא ועוזריו יחושו שדעת הקהל בישראל אינה ביקורתית כלפיהם, הם ישתכנעו כי עשו נכון כשוויתרו על נאום בכנסת והשאירו את פולארד בכלאו. ואלה החלטות שלא בטוח שאפילו עיתון כמו 'ידיעות' תומך בהן. מכת דם, יהודי / חני לוז רינו צרור החליט לעשות פינת 'פולו אפ' שבועית לאלימות לאומנית בגל"צ. הכתבת טל יחזקאלי ממונה על הבאת האייטמים, העוסקים רק באלימות נגד ערבים. בשבוע שעבר האייטם היחיד שהיה באמתחתה דיבר על תקיפה חמורה של צעירים ערבים בצפון, שהתרחשה לפני פורים. בעקבות האייטם שכבר לא-חדשותי על פי קנה מידה רגיל, זכה ארגון שמאל לקבל אזכור ב'מה בוער', והשר דן מרידור קיבל במה להטיח את מה שבלבו נגד יריביו בליכוד, תוך שהוא מעביר את כל רגשות החלחלה שלו מהאלימות נגד ערבים, שבעצם לא התרחשה בשבוע האחרון. הפינה של צרור העלתה את זעמם של מאזינים, ואלה פנו אליי. בעקבות זאת העליתי בפייסבוק סטטוס ארוך הכולל דיווח שלא הופיע אצל צרור: דו"ח האלימות השבועי של ארגון 'הצלה יו"ש' על אלימות רצחנית, שלא מקבלת תהודה בתחנה הצבאית. ואם שאלתם: כן, כתבי גל"צ מקבלים את הדיווחים האלה בעצמם. אבל בתחנה הצה"לית לא מוצאים זמן אוויר להקדיש לה ולו פינה אחד שבועית קטנה. ואפילו לא מצליחים למצוא אישיות ציבורית שתתראיין ותגנה אותה. כמה שעות לאחר השידור נפצעה קשה מאוד אדל ביטון מהיישוב יקיר, כתוצאה מזריקות אבנים. הרב חיים נבון נרגם במוצאי שבת בכביש 443. למרות מעמדו כסלב, ולמרות התהודה הרבה לתמונותיו - הוא לא הוזמן לשידור בגל"צ. מאיר מנדליאל, יהודי מבוגר משבי שומרון, נפצע ברגלו מירי. גם הוא לא הוזמן לדבר בגל"צ. לפי הנתונים של 'הצלה יו"ש', ערבים זרקו לפחות 25 בקבוקי תבערה בשבוע החולף. אם גלי צה"ל ימשיכו להתעלם בבוטות מהאלימות הלאומנית נגד יהודים, ולהעצים רק אלימות נגד ערבים, אנחנו בתדמי"ת ובפורום המשפטי נפעל בכל דרך חוקית להפסיק את האפלייה נגד דם יהודי. כן, אנחנו מהמיעוט היהודי שסובר שגם יהודי הוא בן אנוש, ויש לו זכות לחיות, ושעל התקשורת לפעול למיגור אלימות, ולהפסיק להעניק בדרכים סמויות לגיטימציה לאפליה בין דם לדם. שחיטה בלשכת גזית / ישראל מידד ביום ראשון השבוע העלה גבי גזית לריאיון בתכניתו ב'רדיו ללא הפסקה' את יהודה גליק, המשמש כדובר של מטה ארגוני שוחרי המקדש. העילה הייתה דחיית בקשתם מהשירות הווטרינרי בעיריית ירושלים לנהל טקס תרגול קרבן פסח. לגליק ניתן זמן בהחלט סביר להביע את דעתו ולהסביר את אמונתו. אבל גזית הביע את דעתו הנחרצת בנושא ולא שימש רק כמראיין. הרי כל מראיין יודע איך להשחיל את השקפתו האישית לתוך הדיון. השיטות מוכרות: קודם כול, מה שתגיד, תמיד תוסיף סימן שאלה בסוף. שנית, אל תזכיר עובדות או אירועים שיכולים לקעקע את העמדה שאתה מקדם ומעדיף. שלישית, אם תרצה להגיד משהו חריג, תתבדח. אבל גזית מחשיב את עצמו כשליט יחיד שהחוקים והכללים אינם נוגעים לו. כמעט. בשנת 2007 בחר להתפטר מ'קול ישראל' ומהתכנית 'הכל דיבורים', לאחר שאגודת 'לדעת' התכוננה לעתור לבג"ץ בעקבות חוסר האתיקה שלו ואי-התאמתו לשידור ציבורי. התנהלותו הבעייתית לא הוסתרה ביום ראשון. עניין קרבן פסח כנושא של אפלייה על בסיס דתי-פוליטי נעלם מהמיקרופון - הרי השומרונים מקריבים בהר הגריזים והטקס הפך להיות להיט תיירותי, ובני דת האסלאם שוחטים ברחובות הערים עשרות אלפי בהמות בעיד אל-אדחא, הלא הוא חג הקרבן. אלא שגזית בחר להשתלח והכריז "תודה לא-ל שאין בית מקדש בישראל", ושמי שתומכים בקרבנות "חיים כאילו באיראן". אם מרואיין אחר היה אומר את הדברים, מילא. אבל לגזית אין זכות לתפוס את המיקרופון הציבורי (התחנה היא מסחרית אבל לא פרטית) ולהפיץ את דעותיו. עצם החופש שהוא לוקח לעצמו להביע את דעתו האישית כאשר אין מי שיאזן אותו - ולצורך העניין, אין מרואיין שווה ערך לסמכות של המנחה, בעייתי מבחינה אתית-מקצועית. גם את החמץ הזה יש לבטל. ביקורת הנקרא "את לא מרגישה אשמה להיות כל כך בת מזל בעולם של חסרי מזל?" (דנה ספקטור שואלת את בר רפאלי, 'ידיעות אחרונות') נחסוך מכם את התשובה "הממשלה ה-33 רודפת הדת יוצאת לדרך" (כותרת ב'יתד נאמן', יום א') נחמד לדעת שלא פסה עיתונות אובייקטיבית מהארץ "ישראל תלבין בנייה לא חוקית פלסטינית בשטחי סי" ('הארץ') לגזור ולשמור: 'הארץ' מזכיר במשפט אחד את המילה "פלסטינית" עם "בנייה לא חוקית"! חדשות בחדשות עובדי רשות השידור מחריפים את מאבקם כנגד הפגיעה, לטענתם, בתנאי עבודתם. העובדים הודיעו אתמול (ד') כי הם מתכננים שיבושים בשידורים המתוכננים לקראת בואו של הנשיא אובמה. תום שגב, בעל הטור 'שיעור בהיסטוריה', המתפרסם בגיליון יום שישי של 'הארץ', נפרד בשבוע שעבר מקוראיו. בית משפט השלום בתל אביב אישר לאחרונה את הסכם הפשרה שאליו הגיעו האלוף במיל' אלעזר שטרן והעיתונאי עמנואל רוזן בעקבות תביעות לשון הרע הדדיות. על פי ההסכמה, התביעות ההדדיות יידחו, תוך שמירה של כל צד על טענותיו. כך דיווח אתר ערוץ 7.
