חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה (בל"ד) היה גם השנה אורח הכבוד באירוע שנערך (30 במרץ) לרגל ציון "יום האדמה" ע"י "הבית הפלסטיני" בטורונטו, המייצג את הקהילה הפלסטינית המתגוררת בקנדה. על כך מדווח אתר שלום טורונטו. יום למחרת נשא חה"כ זחאלקה נאום ב"בית זייתון" בטורונטו (תוכן ההרצאה התקבל באמצעות הבלוג Blog Wrath) בפני קהל של תומכים, ובהם פעילות הנמנות על ארגוני שמאל רדיקליים, ובהן גם נועה שיינדלינגר, פעילה בקבוצת אנרכיסטים נגד הגדר, הלומדת לתואר שלישי באוניברסיטת טורונטו, ואשר זכתה לפרסום בעקבות פרסום סטטוס בפייסבוק המביע שמחה על מותם של שני טייסי מסוק ישראליים בתאונה אווירית. הרצאתו של חה"כ זחאלקה, שנשאה את הכותרת "חשיפת הסודות של הדמוקרטיה הישראלית", התמקדה בניסיון להפריך את "המיתוס" אודות קיומו של שלטון דמוקרטי אמיתי במדינת ישראל. הוא הסביר, כי בחר לעסוק בנושא זה משום הלגיטימיות שישראל זוכה לה בזירה הבינלאומית בהיותה מוכרת כמדינה דמוקרטית, ומציאות זו הופכת את הפלסטינים לקורבנות הישירים של הדמוקרטיה הישראלית. הפלסטינים, אמר חה"כ זחאלקה, מתמודדים עם אתגר משמעותי שמציבות התרבות המערבית והרב תרבותיות, ולפיהן קיימים נרטיבים שונים לצדדים העומדים משני צידי המתרס. "ואני אומר: לא! יש הבדל מערכתי מהותי בין הנרטיב של הקורבן לבין הנרטיב של המקרבן (הגורם למצבו של הקורבן)", ציין זחאלקה, והדגיש, שלא ניתן להשוות בין הקורבן לבין "הפושע”. לדבריו, הקורבן רוצה לחשוף את העובדות, ואילו הפושע מעוניין להסתירן, והדבר בא לידי ביטוי בדרך בה הישראלים מנסים לבסס את הנרטיב שלהם. לעומת הפלסטינים, המציגים בקצרה את תולדותיהם ("גרשו אותי וזהו"), הישראלים, כולל החילונים שבהם, מתחילים את הסיפור שלהם לפני 3,000 שנה ונסמכים על ההבטחה לארץ ישראל שניתנה בתורה. "יש שקר ויש עובדות... אנו אומרים את האמת והישראלים משקרים", אמר זחאלקה, שציין, כי חייבים לגלות מידה רבה של חשדנות כלפי הישראלים, העושים כל מאמץ כדי לשקר, והשקר אצלם נערם שכבה על גבי שכבה כמו בבצל. זחאלקה קרא לשנות את תכנית הלימודים במערכת החינוך הישראלית, המלמדת שקרים, ומעבירה מסר לפיו לפלסטינים אין זכות על הארץ, ולכן ניתן לנהוג באגרסיביות נגדם. "זו מערכת חינוך מסוכנת", הדגיש. בהתייחסו לסוגיית הנרטיבים השונים, סייג זחאלקה את דבריו באומרו, כי גם בקרב הפלסטינים יש רבים המשקרים בחייהם הפרטיים, אך בנוגע לסיפור הלאומי הם מבקשים לומר את האמת. על בסיס זה ניתח זחאלקה את הקמתו של המפעל הציוני בפלסטין המובא להלן. בפני ההנהגה הציונית עמדו שתי אפשרויות- להקים מדינה בדרך של שלטון אפרטהייד או ע"י יצירת רוב דמוגרפי יהודי המושג בגירוש של האוכלוסייה הילידית הפלסטינית. בסופו של דבר, דרך הפעולה שנבחרה ב-1948 הייתה טרנספר, והסיבה לכך נובעת מרצונה של ההנהגה הציונית לשמור על דימויה העצמי הדמוקרטי, משום שלא יכלו לשאת את המחשבה, שהם יקיימו משטר גזעני של אפרטהייד השולט ברוב פלסטיני. ב-1967 יישמה ישראל את דרך הפעולה של האפרטהייד. "החלום הפלסטיני הוא אפרטהייד, תנו לנו אפרטהייד במדינה אחת, זה טוב יותר עבורנו מאשר להיות פליטים", אמר זחאלקה. בראייתו, הטרגדיה הפלסטינית מצויה בחתירה של ההנהגה הציונית להקים מדינה יהודית, שניסתה לבסס את שלטונה הדמוקרטי על גירוש הפלסטינים. "אנו לא רוצים את הדמוקרטיה הישראלית הזו. קחו אותה. היא מסוכנת מאוד עבורנו". במציאות הקיימת, אמר זחאלקה, העם הפלסטיני שבפזורה הפך להיות מנותק ממולדתו, וגם פלסטינים המתגוררים בקנדה אינם יכולים לבקר את הקבר של הסבא והסבתא שלהם. מיתוס הדמוקרטיה הישראלית בא לידי ביטוי, אליבא דזחאלקה, בדימוי כלפי חוץ של שלטון חוק דמוקרטי, המאפשר קיומן של בחירות כלליות, זכות בחירה לכול, פעילות של מפלגות פוליטיות ודיון במסגרת הפרלמנט בחוקים המובאים לאישור. ואולם, מתחת לפני השטח, טוען זחאלקה, קיימת אפליה מבנית ממסדית כלפי הפלסטינים, ובין ביטוייה הבולטים הפקעת קרקעות של פלסטינים, חוק השבות המעניק זכות לאזרחות ליהודים בלבד, מניעת איחוד משפחות של בני זוג פלסטינים כאשר אחד מבני הזוג תושב הרשות הפלסטינית, ומתן סמכות לישובים להקים ועדות קבלה לסינון בקשות של תושבים פלסטינים. בתשובה לשאלה מהקהל אמר זחאלקה, כי הוא סבור, שפתרון שתי המדינות גווע וכי אין סיכוי לפתרון של מדינה אחת. "בטווח הארוך אין סיכוי לשלום, דמוקרטיה וחירות ללא שימת קץ להגמוניה הציונית. זה המפתח". "לפלסטינים שני אוייבים: הציונות והשתיקה", אמר זחאלקה, שהסביר, כי אם הפלסטינים יגיעו למסקנה, שהם נדחקים לשוליים וקיימת נגדם מזימה של השתקה תהיה אינתיפאדה שלישית. ממשלת ישראל הוצגה ע"י זחאלקה כ"קיצונית מאוד", מאמצת מדיניות של ניהול משברים ולא פתרון משברים וכגורם שאינו שותף לפתרון של שתי מדינות. העולם הערבי לעומת זאת הציע לדבריו הסכם שלום עם ישראל בתנאי לנסיגה מהשטחים והענקת זכויות מסוימות לפליטים. "אינתיפאדה דיפלומטית", כפי שמנהל יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, אין בה די בעיניו של זחאלקה, שצידד בהפעלת לחץ על ישראל בדומה על דרום אפריקה, כולל בתחומים המדיני, הכלכלי והאקדמי. כיום, לדבריו, קיים קונצנזוס פלסטיני על אינתיפאדה לא חמושה, והגורמים המעכבים את האינתיפאדה השלישית הם הנסיבות המדיניות המורכבות, והקהילה הבינלאומית, המעבירה סיוע כלכלי לא מתוך כוונה לסייע לפלסטינים, אלא כדי לשמור על השקט, ובעניין זה אמר, כי "השקט הוא האוייב של הפלסטינים".
