סבי, אהרן פיוטרקובסקי, נולד וגדל בעיירה לא גדולה בפלך לודז' שבפולין, זדונסקה-וולה שמה. מדובר אמנם בעיירה קטנה למדי אך החיים היהודיים שבה בשנות ערב מלחמת העולם השניה היו חיים תוססים ומלאים. חייהם של היהודים בפולין של ערב מלחמת העולם השניה לא היו קלים. האנטישמיות כבר הרימה ראש, הדלות היתה מחפירה, אך החיים התנהלו במלוא עוזם. 12 אחים ואחיות היו לסבי, כל אחד מהם עולם ומלואו. משפחה יהודית אופיינית, אחים מכל גווני הקשת. קומוניסטים ובונד, השומר הצעיר, בית"ר ופועלי אגודת ישראל, כולם אנשים עובדים, כמעט כולם במקצועות הטקסטיל, כמו מרבית היהודים בפלך לודז'. כשפלשו הנאצים לפולין היו סבי ומרבית אחיו רווקים עדיין, אולם לאחד מהאחים כבר היתה אישה, ואף שני ילדים. על פי דף העד שמילא סבי עוד בשנות ה-50 מקצועו של האח היה "סורג". מיד לאחר הפלישה הנאצית ברח סבי יחד עם אחד מאחיו לאזור הכיבוש הסובייטי. במשך תקופה ארוכה הוא ברח ממקום למקום, נדד ברחבי פולין ורוסיה עד שהסתיימה השואה. לאחר השואה ניסה סבי לחזור לביתו שבעיירה, אך הפולנים שקיבלו את בית הוריו בתקופת השואה הבהירו לו שמוטב לו אם לא יראה יותר את פניו בעיר. מזכרת אחת קטנה הסכימו למסור לו, גביע קטן מכסף, פריט אחד מתוך ארון כלי הכסף שהחזיקו הוריו של סבי כמו כל משפחה יהודית טובה. את הגביע הזה שמר מאז סבי מכל משמר וכיום הוא נמצא בידי דודתי. מכל 12 האחים של סבי איש לא נותר בחיים. יוצאי העיירה זדונסקה וולה היו קבוצה מגובשת מאוד, וכך עלה בידי סבי לברר היכן ומתי מת כמעט כל אחד מהם. מכל המשפחה הענפה נותרו לסבי כמה בני דודים רחוקים, אחד מצד האב ושניים או שלושה מצד אימו. 12 האחים של סבא שלי נרצחו כולם בשואה. אולם יחד איתם נרצחו גם כל בני המשפחה שיכולים היו להיות להם. לסבי, שהלך לעולמו לפני 18 שנה, ישנם היום ארבעה ילדים, 19 נכדים ו-9 נינים, 32 צאצאים שממשיכים את דרכו ונושאים את זכרו בליבם. לכל אחד מהאחים של סבא שלי יכולים היו להיות גם כן ילדים, נכדים ונינים. למבוגרים שבהם יכולים היו להיות היום אפילו בני נינים. כל השבט הגדול הזה נרצח גם הוא בידי הנאצים, האחיינים שלא היו לסבי, בני הדודים שלא היו לאבי ולאחיו וכל קרובי המשפחה שאיבדנו אנו, בני הדור השלישי, חלל עצום שנותר בעולם ובלב.
