עורכת הדין, רוני סדובניק, מספרת ביומן ערוץ 7 על תופעה הזוכה להתעלמות מרשויות המשפט והביטחון – תקיפות מיניות-לאומניות שמבצעים ערבים בבנות יהודיות. לדבריה מערכות המשפט השונות מעדיפות להתייחס לתקיפות אלה כאל מעשים פליליים תוך שהן מתעלמות מההקשרים הלאומניים הברורים של המעשים. עורכת הדין סדובניק מציינת כי אמנם קיימות מאות ואלפי תלונות של נערות ואף ילדות בכל מגזר ובכל מקום ברחבי הארץ, אך בתוך המציאות הזו היא מזהה ייחודיות משמעותית במקרים בהם מבצעי העבירה, צעירים ערבים, מבצעים אותה מתוך מניע לאומני ברור של מאבק בעם היהודי, פגיעה בכבודו ובכבוד בנותיו. סדובניק מתארת מציאות בה נערות וילדות, חלקן מתנחלות, מותקפות בידי ערבים פלשתינים חלקם שוהים בלתי חוקיים וחלקם בעלי עבר פלילי אחר, ולאחר המעשים שנעשו בהן, חלקם מעשי אונס, הן נותרות להתמודד לבדן מול מערכת המשפט בעוד המדינה אינה מסייעת להן על אף ההקשר הלאומני הברור שבו נעשו המעשים. סדובניק עצמה, כמייצגת מספר לא מבוטל של נפגעות במקרים מסוג זה, פנתה למשרד הביטחון בבקשה להכיר במעשי אונס שכאלה כפעולות טרור לכל דבר, אך קיבלה מענה מתחמק ואף מזלזל. באחד המקרים, היא מספרת, ילדה כבת 13 הלכה בכביש המוביל לישובה שמצפון לירושלים. ארבעה צעירים משועפאת הכו אותה מכות קשות, דרדרו אותה אל הואדי, שם ביזו ואנסו אותה. בתושייתה אספה חול בידיה והשליכה לפיו ולפניו של אחד מתוקפיה שנבעת ונבהל. היא נצלה את רגע הבהלה ופתחה במנוסה מהמקום. הארבעה הורשעו אך קיבלו עונש קל מאוד, שנתיים מאסר לכל אחד מהם, בשל היותם מתחת לגיל 18. לדבריה מקרה זה מחייב התייחסות מיוחדת בהיותו פגיעה חמורה על רקע לאומני. סדובניק מציינת כי בין המאפיינים המעידים על הקשר הלאומני למעשים ניתן לכלול חוסר היכרות מוקדמת של התוקפים את הקרבן, השפלה וביזוי רב הנמשך לפני ואחרי המעשה והאכזריות הייחודית האופיינית למעשים. דוגמא נוספת בה מטפלת סדובניק היא דוגמת התקיפה בגן העיר בתל אביב. גם שם תקף ערבי שוהה בלתי חוקי במשך ארבע שעות נער ונערה שהגיעו למקום. התמשכות המעשים והאופן הקשה בו הם נעשו תוך ביזוי מעידים על מגמותיו האמיתיות של המבצע, מגמות שהן הרבה מעבר למעשה עצמו. "ברור שהמניע הוא איבה בין העמים", היא אומרת. באשר ליחסה של מערכת הביטחון והמשפט אומרת סדובניק כי אלה דורשות מהילדות והנערות המותקפות להוכיח שהמניע אינו פלילי ולא להיפך. זאת בשעה שהמשטרה עצמה אינה משלימה את חיקור הדין ועסקאות הטיעון אינן כוללות הודאה של הנאשמים במניע, הודאה שהייתה יכולה להוביל להכרה בהגדרת הבנות הנפגעות כנפגעות פעולת איבה. להערכתה של סדובניק מאחורי הסירוב המערכתי להכיר בתקיפות אלה כפעולות איבה עומד ניגוד עניינים מובנה, כלשונה. היא מזכירה שהפרקליטות היא למעשה המדינה ואם היא תוביל להגדרת הפעולות כאיבה הרי שהמדינה עצמה תחויב בתשלומי סיוע וסעד שונים לנפגעות. סדובניק מזכירה את המציאות בעולם ולפיה בנקודות שונות בהן קיימים עימותים וסכסוכים בין עמים ולאומים, גם תקיפות מיניות בין העמים המסוכסכים נחשבות לפשעי מלחמה. החלטה זו התקבלה באו"ם ועל פיה נכון לפעול, אומרת סדובניק, שאינה מקבלת את ההסבר ולפיו על מנת להכשיר לבבות להסדר מדיני עתידי מצמצמת מדינת ישראל את תביעותיה השונות נגד הפלשתינים. היא מציינת שגם היא סבורה שהגיעה העת לשלום, אך אין לאפשר ששלום זה יבוא על חשבונן של נערות וילדות מותקפות.
