12 שנים עומדת אסנת מנדל בראש מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. משך כהונתם של ראשי מחלקות בפרקליטות אינו קצוב, ולכן באופן עקרוני עו"ד מנדל יכולה לעמוד בראש המחלקה עוד 12 שנים. עם זאת, ההערכות הן כי כאשר יחל המרוץ לתפקיד פרקליט המדינה החדש, שייפתח בחודשים הקרובים, הקלפים בפרקליטות המדינה ייטרפו. אחד מבכירי הפרקליטות צפוי להתמנות לתפקיד. בכירים אחרים עשויים להיעלב ולפרוש, ובסבב שייווצר ימונה למחלקת הבג"צים מנהל חדש. סביר להניח שתהיה זו מנהלת. אם בממשלת ישראל ימשיכו לנמנם ולא ישנו את הנהלים, הרי שלחבריה לא יהיה יד ורגל במינוי מנהל המחלקה החדש. חוק שירות המדינה נוקב בכמאה משרות בכירות שבהן ממשלת ישראל מאשרת מינויים בכירים, לאחר שמועמדים לתפקיד סוננו על ידי ועדת איתור. תפקיד מנהל מחלקת הבג"צים אינו אחד מהם. במינוי החשוב הזה, של האדם שאחראי על ייצוגה של המדינה בפני בג"ץ בסוגיות הערכיות החשובות ביותר, השליטה הבלעדית תהיה של הפרקליטות עצמה. ועדת המכרזים של השירות הציבורי כוללת שני נציגים מהמשרד הממשלתי הרלוונטי, שאחד מהם הוא הממונה הישיר על המשרה העומדת למכרז. שניים אחרים הם איש נציבות שירות המדינה, ונציג ציבור שאותו ממנה הנציבות. במקרה של מחלוקת שקולה, לאיש הנציבות היכולת להכריע. כך יש לנציגות הממשלתית בוועדה השפעה רבה על תוצאות המכרז, אך לא השפעה מכריעה. בתקופת כהונתה של השופטת עדנה ארבל כפרקליטת המדינה, היא הצליחה להגיע עם הנציבות להסכם על כך שמכרזים בפרקליטות המדינה יהיו מכרזים פנימיים בלבד, כאלו שמשפטנים מחוץ לפרקליטות - אפילו הם ממשרד המשפטים - לא יוכלו להתמודד אליהם. להחלטה הזו מספר משמעויות מרחיקות לכת, שאחת מהן נוגעת לענייננו. במכרז פנימי מוחלף נציג הציבור בוועדת המכרז בנציג ועד העובדים הרלוונטיים - במקרה שלנו ועד פרקליטי המדינה. כלומר, במקרה של מכרז פנימי בפרקליטות יחליטו על המינוי שלושה אנשי פרקליטות ואיש נציבות אחד. במילים אחרות, הדינמיקה הפנימית בפרקליטות המדינה היא שתקבע מי יהיה המנהל הבא של מחלקת בג"צים. אם הממשלה רוצה בכל זאת לנסות ולהשפיע על העניין, לא דרושים כאן הליכי חקיקה ממושכים. כל מה שנדרש הוא החלטת ממשלה המבקשת להוסיף את מנהל מחלקת בג"צים אל המשרות שאותן צריכה הממשלה לאשר. אין אפוטרופוס יבבות חרישיות לא נשמעו בהלוויה של דוֹד יעקב. גם שפתיים קפוצות מכאב לא נראו שם. ליווינו אותו במותו כפי שליווינו אותו בחייו, בתודעת חובה מדודה. הטרגדיה של דוד יעקב לא הגיעה עם מותו - היא ליוותה אותו לאורך כל שישים שנותיו. הוא נולד מיד לאחר השואה בקטוביץ' שבדרום פולין, לזוג ניצולי שואה מבוגרים. הם יצאו מהתופת לבדם, בלי דוד או אח. אחרי המלחמה לא נותר להם להיתלות אלא בסבתי ובאחיה, שבט קטן של דודנים רחוקים שנמלטו על נפשם בראשית המלחמה. כשגרו בפולין הם היו מגיעים לשמחות. כשעלו לישראל, עלו אחריהם. ואליהם היו שולחים בחופשות את יעקב, בנם יחידם שגדל בלי אח או בן דוד. השנים חלפו ויעקב החל את לימודי ההנדסה בטכניון בחיפה. באחד הערבים נכנס לבניין המעונות סוכן ביטוח ממולח והציע ביטוח אובדן כושר עבודה. יעקב התפתה לעסקה המוצלחת ביותר שעשה בימי חייו. כמה שבועות מאוחר יותר הוא החל לשמוע את מחשבותיו זועקות מתוך ראשו. בני דודיו המאומצים נאלצו ללוות אותו ברחובות צדדיים בחיפה כשהוא חרד מכל אדם שעובר ברחוב ושומע את כל צפונות לבו. הוא נלקח לאשפוז פסיכיאטרי, אובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית קשה, ולפחות במושגי חיינו - חייו עמדו מלכת. אביו נפטר שנים אחדות לאחר מכן. אמו דאגה לבנה החולה עוד שנים ארוכות. כשהיא הלכה לעולמה ירשנו אנחנו את דוד יעקב. זאת לא הייתה ירושה כבדה מדי. שתי דירות בפתח תקווה הורישו לו הוריו. באחת הוא גר, מהשנייה התפרנס. קצבת נכות מהמדינה והפיצוי מאותה פוליסה זכורה לטוב אפשרו לו רמת חיים צנועה. למרות מחלתו הוא היה איש מחושב ומסודר שניהל היטב את חייו העלובים. הוא התייצב בכל בוקר במועדונית העירונית לפגועי הנפש, שכר עובדות משק בית לבישול ולניקיון, ובכל פעם שהיה מרגיש כי דברים עומדים לצאת משליטה, היה מגיע בעצמו לבית החולים הפסיכיאטרי ומבקש להתאשפז עד יעבור זעם. לעיתים רחוקות הוא הרים טלפון לאחד מבני דודיו מדרגה שלישית או רביעית כדי לבקש עזרה. לעיתים רחוקות יותר הייתה דרושה לו הלוואה קטנה, שתמיד נפרעה בזמן. הנטל שהונח על כתפינו היה משפחתי בעיקר. לא נטל קשה, אבל גם לא תמיד נעים. אחרי הכול המחלה נתנה את אותותיה, גם התרופות. חודשים לפני חג או לפני שמחה משפחתית היה צריך לנקוב בשמו של המתנדב. זה שיסיע אותו ביום המיועד, ויקבל במשך שבועות ארוכים אין סוף שיחות תזכורת, התראות ותחינות. בעל השמחה זכה גם הוא לקשר צמוד עם דוד יעקב. הוא בירר שוב ושוב על התפריט, על המוזמנים ועל הסידורים שנעשים למקרה שהוא יבקש לעזוב בעיצומו של האירוע. כשהגיע הוא היה יושב שקט, נחמד, מחייך. מביע דעה כנה עד כאב על המזון המוגש. מאבד סבלנות בשלב כלשהו ודורש הסעה. הוא היה עוגן יציב בהווי המשפחתי. הלכנו אחרי מיטתו, משוחחים בלחש או שקועים במחשבות. רק קולו של חזן החברה קדישא נשמע. כשהגענו אל הקבר הפתוח החלו להישמע לפתע קריאות שבר: "יעקב שלנו, יעקב שלנו, איך הלכת, איך השארת אותנו כאן לבד". נדהמים הפנינו ראש כדי לראות את מי השאיר אחריו הדוד הערירי. ראינו אישה זרה, צעירה ממנו בשנות דור, נתמכת בידי גבר שנראה כבעלה ועל ידי בת בוגרת. הצעקות והיבבות נמשכו עוד דקות ארוכות. כשהסתיימה הלוויה מיהרו השלושה להסתלק. בירור קצר הבהיר שמדובר במי שהייתה עובדת משק הבית של דוד יעקב בשנים האחרונות לחייו. חודשים אחדים קודם לכן, כך הסתבר, היא גררה אותו אל משרדו של עורך דין והחתימה אותו על צוואה שבה הוא מוריש כמעט את כל רכושו לבתה. את יתרת הרכוש הוא הוריש לידידה ממועדון פגועי הנפש. זו התקשרה בחשאי שעות אחדות לפני הלוויה והודיעה לנו על קיומה. היא השביעה את בת שיחתה שאיש לא יידע שהיא זאת שבישרה לנו על מותו של דוד יעקב. אך איש לא ייחס אז חשיבות לעניין - אחרי הכול, התנהגות מוזרה של חולה פרנואידית אינה דבר מוזר. מאוחר יותר הסבירה שהיא קיבלה את חלקה בירושה בתמורה לשיתוף פעולה מלא. עובדת משק הבית התרתה בה כי חלק זה יישלל ממנה אם היא תגלה את דבר המוות או הלוויה הצפויה לשארי בשרו של דוד יעקב. בירור קצר העלה כי זו אינה הירושה הראשונה שמגיעה אל אותה גברת, וההכנסה מעבודות ניקיון היא העניין הזניח בקשר שהיא מנהלת עם בעלי רכוש עריריים. דוד יעקב היה שאר בשר רחוק. לא היינו יורשיו. לו היה נפטר בלי צוואה, האפוטרופוס הראשי במשרד המשפטים היה משתלט על רכושו. אך בעוד המדינה מנכסת לעצמה את הזכויות על רכושם של נפטרים עריריים, היא לא לוקחת כל אחריות על ביטחונם ושלומם. אין שום חוק שמחייב את האפוטרופוס הכללי לחקור כל העברת רכוש חשודה של ערירים לידי זרים. על פי החשד, שתי נשים מחולון שנעצרו לפני מספר שבועות ניצלו את העניין והשתלטו על רכוש של קשישים עריריים. גם הן על פי החשד יצרו יחסי תלות, ואז אילצו אותם להעביר את הרכוש באמצעות איומים, אלימות והשפלה. חלק מהקשישים הגיעו לפת לחם. אחד מהם הגיע לאשפוז פסיכיאטרי. השתיים, אם ובתה, היו יכולות להמשיך בפשעיהן עוד שנים. למזלם של אלו שטרם נפלו בידיהן, העניין התגלה באקראי במסגרת חקירה משטרתית מורכבת אשר נערכת נגד קרוב משפחה של שתי החשודות. וגם אז נדרשו למשטרה מספר שבועות כדי להחליט שהחשדות הללו ראויים לחקירה. אצלנו נמצא מי שיידע את המשטרה על גורלו של דוד יעקב. ביקשו אז לבדוק האם ננקטו אמצעים בלתי כשרים שגרמו לו לחתום על אותה צוואה, ואת סמיכות הזמנים המטרידה בין עריכת הצוואה ובין מותו המפתיע. המשטרה מעולם לא ערכה בירור בנושא, והתיק נסגר. רישיונות בבקשה לפני שנה וחצי אירעה תאונת דרכים שגרתית וקלה בכביש מספר אחת. כזו שקרוב לוודאי גם אתם הייתם מעורבים באחת כמוה, אם לא ביותר מאחת. נהג שלא שמר מרחק התנגש קלות ברכב אחר שנסע לפניו. הרכב שנפגע נתקע בצד ימין של הכביש, ונהג הרכב הפוגע עצר בצדו השמאלי, ומיהר לחצות אותו. הוא ניגש אל הרכב הפגוע, שאל בנימוס את הנוסעים בו האם לכולם שלום. וכאשר נענה כי שלום, הסתלק משם במהירות כשהוא ממלמל שאשתו שנמצאת בשמירת היריון מחכה לו, ולא השאיר פרטים. מדיניות התביעה של משטרת ישראל היא שלא להגיש כתבי אישום נגד נהגים שאשמים בתאונת דרכים שלא היו בה נפגעים. בדרך כלל מותירים את העניין לתביעה אזרחית של הנהג הנפגע. יתרה מזאת: גם במקרה של תאונה עם נפגעים, אם התלונה הרשמית מגיעה מספר ימים לאחר האירוע ומבלי שהמתלונן מספק הסבר משכנע לשיהוי, גם אז מותירה המשטרה את הטיפול בעניין לחברות הביטוח ולבתי המשפט האזרחיים. כדאי לדעת שיוצא מכלל זה הוא מקרה שבו הסתלק נהג מבלי שהותיר פרטים. לבד מאי מסירת פרטים, שהיא כשלעצמה עבירה פלילית, אגפי תנועה שונים במשטרה מגישים במקרים כאלה כתבי אישום הכוללים גם את העבירות התעבורתיות שעליהן עבר הנהג הפוגע. במקרה שלנו אותו נהג אותר, וכתב האישום נגדו כלל גם סעיפים של נהיגה בלתי זהירה ואי שמירת מרחק. שופט בית המשפט לתעבורה בירושלים, אברהם טננבוים, אמנם לא קיבל את דרישת התביעה לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, אך חמשת חודשי השלילה וקנס בסך עשרים אלף שקלים שהושתו על אותו נהג, נוסף לעלות הכבדה של ניהול משפט, יכולים להוות לקח חשוב לכולנו.
