המגזין 'גרנטה', היוצא לאור בבריטניה, מפרסם אחת לעשר שנים את רשימת עשרים הסופרים הצעירים המבטיחים עד גיל 40. למרות ששיעור היהודים בבריטניה אינו עולה על אחוז אחד, רבע מתוך הרשימה המכובדת שפורסמה לאחרונה הם סופרים יהודים. ביניהם אדם פולדס שהוא בנו של רב, נעמי אלדרמן, בנימין מרקוביץ', אדם תירוול ונד באומן. קונפליקטים של זהות יהודית, שחלקם נוגעים גם בשואה, באים לידי ביטוי בלא מעט מהספרים של הסופרים הללו. "אני מניחה שזה לא מקרה", אומרת ל'בשבע' הסופרת והמשוררת גילית חומסקי, "אנחנו באמת עם הספר. המחויבות לטקסטים עם הרבה רבדים ומשמעויות היא חלק מהדנ"א שלנו כעם. יהודים גדלים על סיפור ופרשנות, והכתיבה נראית לי המשך טבעי. התנ"ך הוא ספר הספרים גם מבחינה ספרותית, בכל העולם מתייחסים אליו ככזה. ספרות היא סביבה יהודית טבעית". דוברת משרד התרבות שבראשו עומדת השרה לימור לבנת מביעה קורת רוח מההישג, ומציינת את המיזמים הרבים של המשרד למען הסופרים בישראל. ביניהם הקמת קרן לסבסוד תרגום ספרות עברית, מיזם חודש הקריאה והספרות, תמיכת המשרד באיגוד הסופרים וקידום חוק הסופרים שאמור להבטיח להם גמול הולם. חומסקי סבורה כי ישראל אינה משקיעה מספיק בנכסיה הרוחניים במובן העמוק: "בישראל מודפסים הכי הרבה ספרים בחודש יחסית לאוכלוסייה. אבל בספרות יהודית בעולם יש יותר מקום לקונפליקט של היהדות מול העולם המודרני, כמו למשל אנטישמיות מוסווית, שנאה עצמית מול גאוות יחידה. ספרים כמו 'מה זה פינקלר' של הווארד ג'יקובסון ו'על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אנה פרנק' של נתן אנגלנדר הם רק שתי דוגמאות לכך". עם זאת, חומסקי סבורה כי לספרות הישראלית יש בהחלט מה לומר לעולם: "אנחנו מדינה מרתקת, גדושת קונפליקטים ועומקים, וגם מדינה עם איכות חיים גבוהה. אנחנו קוראים וכותבים, ויש לנו אנשים חכמים, עמוקים ומוכשרים. אין סיבה שהם לא יכתבו ספרים שיהדהדו בכל העולם. האם הספרים האלה יהיו עם ארומה של זהות יהודית, או סתם ספרים מצוינים שנכתבו בישראל? אני מניחה שגם וגם, ושמחה על שתי האופציות. המינון תלוי בסביבה התרבותית שנייצר. הרי הספרות היא לא רק של הסופרים, היא שיקוף של מציאות".
