"אני מרגישה כל כך מלאה. אני לומדת, יוצרת, עובדת, שרה, מנגנת ורוקדת. טוב לי! אז למה להתחתן? למה להכניס למעגל חיי מישהו כל כך שונה, וגם תכל'ס מגביל ומצמצם מרחב?". ייתכן שהמשפט הזה מצמרר חלק מאיתנו, אבל יש בו אמת. בדורנו נשים זוכות להיפתח לעולם רוחני ויצירתי שממלא אותן, וחוות תהליכים משמעותיים ושיחות עומק המבוססות על שפה משותפת והבנה. כל אלה יוצרים תחושה של מלאות המעוררת את השאלות הנוקבות הללו. אולם התנועה הנפשית הזאת אינה טבעית. בטבע יש תשוקה לקשר זוגי, יש משיכה בינו לבינה. לכאורה החיים מספקים לנו תחליפים, אלא שאין ביכולתם להביא אותנו לקשרים משמעותיים עם עצמנו ועם בוראנו ולמילוי תפקידנו בעולם. אנו מבקשות שייכות וחזרה אל צלע האיש שממנו נלקחנו ואליו געגועינו. מודעות זו אינה עוד תורת ניו-אייג', אלא תפיסה קדמונית של חיים יהודיים. לא רק מודעות עצמית אלא מודעות טבעית שהיא התשוקה והכיסופים הקיימים בין איש לאישה, הרצון הפשוט כל כך לחיבור ולאהבה. מתוך חיבור לחוקיות הבריאה, אנו לומדות שדרכנו בעולם וגילוי כוחותינו האינסופיים כבני אדם וכנשים יבואו לידי ביטוי מלא בקשר זוגי ואינטימי. הבריאה מורכבת משני כוחות מרכזיים: זכר ונקבה, משפיע ומקבל. כל אחד בפני עצמו משמעותי אך לא מממש את מלוא הפוטנציאל הטמון בו, ורק כאשר הם מחוברים - הם יוצרים סגירה של מעגל. עולמנו הוא עולם של פירוד והפכים: טוב ורע, יפה ומכוער, זכר ונקבה. תפקידנו הוא לזווג זיווגים, להשלים את ההפכים בתוך עצמנו, בחברה סביבנו ויותר מכול בזוגיות, ככתוב "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". מימוש הייעוד האישי בכל התחומים כרוך תמיד באיחוד ההפכים - תהליך שהופך שניים לאחד. עומקו של התהליך מתרחש בתוך התא המשפחתי, בזוגיות ובגידול הילדים. עם כל נשמה שמצטרפת ומרחיבה את הבית, מתרחבת גם נפש ההורים ודולה מתוכה אוצרות. אין בדברים אלה לקבוע שאם מתעכב זיווגך, חייך ומסעך בעולם חסרי משמעות חלילה. עלינו לזכור שיש חשיבות גדולה לכל שלב בחיינו ולעשייה המתלווה אליו. חשוב להרגיש ולהאמין שגם כפנויה יש לך תפקיד חשוב בעולם, ומציאות זמנית זו היא רצון ד'. את עושה את השתדלותך, ומזווג הזיווגים מכין בשבילך תכניות מדהימות! בינתיים, חיי את חייך בתענוג ובשמחה. יש בכוח הקבלה התמימה הזו לבנות בך נדבכים חשובים שהם חלק משמעותי בדרך אל הנישואין. המפגש עם בן הזוג מוביל אותנו מהזירה הפרטית-הישרדותית אל עבודת האחדות הזוגית שאף חברות או ידידות - עזה ככל שתהיה - לא תגיע לעוצמתה. העבודה שלנו מתמקדת בבניין אישי, איזון במידות וראיית הטוב בעצמנו ובאחרים, שמביאה להתקשרות וחיבור בחינת "זכו שכינה ביניהם" - אור ד' המאיר דרכנו על העולם כולו. תהליך זה בנוי משלבים. תחילתו ב"על כן יעזב" - זו העזיבה הפיזית ובעיקר המנטלית-פסיכולוגית של החלקים המיותרים: פחדים, דימוי עצמי, הרגלים, סטיגמות ועוד. הדינמיקה הזוגית יוצרת חיכוך הפושט מעלינו את המסכים, נוגע ברגשות עזים, חושף בנו רבדים חדשים ומאפשר לנו לעזוב, לדבוק זה בזה ולהגיע לסופו - להיות לבשר אחד. "חדלו מלהיות עניים", מזכיר לנו רבי נחמן בסיפורו מעשה בשבעה קבצנים, "שובו לאוצרות שלכם והיו משתמשים בהם". האוצר המופלא ביותר, נזר הבריאה, הוא האדם - "זכר ונקבה בראם ויברך אֹתם ויקרא את שמם אדם". זכר ונקבה שההפכים שבהם יוצרים תנועה של חיים, פעימה מתחדשת של לב.
