מעצר שוטרי יס"מ
מעצר שוטרי יס"מצילום: פלאש 90

שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, הנשיאה דבורה ברלינר, והשופטים ג'ורג' קרא ומרים סוקולוב, קיבלו את ערעור המחלקה לחקירת שוטרים והרשיעו את השוטר סימון שלום בנשיכת אזרח.

סיפור המעשה, על פי כתב האישום, אירע באור יהודה בחודש יולי 2010, אז הוזעק השוטר הנאשם יחד עם שוטרים נוספים לרחוב תפארת ישראל בעקבות תלונות חוזרות על הפרעת מנוחה, עקב מסיבה שנערכה במקום.

השוטר רשם דו"ח לעורכת המסיבה חרף מחאות באי המסיבה. לאחר מתן הדו"ח, ניגש אחיה של עורכת המסיבה לשוטר והחל לגדף אותו. כתוצאה מכך הודיע השוטר לאח כי הוא מעכב אותו ולאחר שסירב לעיכוב הוא נעצר והוכנס בכוח לניידת המשטרה אשר הייתה במקום.

במקביל נזרקה על ידי אדם נוסף, שזהותו אינה ידועה, לבנה לכיוון הניידת. כתוצאה מכך התנפצה השמשה האחורית של הניידת.

לאחר זריקת הלבנה וניפוץ השמשה, ניגש השוטר לאח, אשר ישב עדיין בניידת, הטיח בו שהוא אשם בהתרחשויות, חנק אותו ואף סטר לו. בן דודו של האח ביקש מהשוטר לחדול, אולם אז ניגש שוטר נוסף ותפס את ידיו של האח לאחור בעוד לטענת מח"ש בשלב זה השוטר קירב את פניו אל פניו של האח תפס בצווארו ונשך את שפתו בחוזקה, כך שנגרם לו פצע משמעותי. 

בערעור טענה מח"ש, כי "בית המשפט קמא לא דק (דקדק) פורתא בראיות שבאו בפניו ושגה כאשר לא הגיע למסקנה המתבקשת מחומר הראיות המצטבר ולפיה פציעתו החריגה והייחודית של המתלונן לא יכולה הייתה להיגרם אלא בדרך של קריעה ע"י נשיכה".

"שגה בית המשפט קמא הנכבד כאשר לא הבחין כי בגזרה צרה זו, גרסתו יוצאת הדופן של המתלונן ("שוטר נשך אדם") נתמכת בראיות אובייקטיביות חד משמעיות ובעדות מומחה המתיישבת עם גרסתו, וכן עם מידע ראשוני שמסר עם קבלתו לבית החולים, ולפיו הוא ננשך על ידי אדם אחר", מוסיף רונן בן יצחק ממח"ש בערעור.

לדבריו, "טעה בית המשפט הנכבד קמא עת קבע כי "נותר בליבי ספק ממשי בנוגע לדרך גרימת הפגיעה בשפתו של רועי דדוש" וכן "כי קביעותיה [של מומחית התביעה] אינן חד משמעיות". כפי שפורט להלן, ה'ספק' שקינן בלב בית המשפט הנכבד קמא לאו ספק הוא, ודאי שהוא אינו 'ממשי' ואפילו לא 'ספק סביר', כמתחייב".

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והתערב באופן חריג בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט השלום. לאחר בחינת הטענות בהודעת הערעור, קיבל בית המשפט המחוזי את עמדתה של מח"ש, בין היתר, תוך העדפת חוות הדעת הרפואית מטעמה, אשר קובעת באופן חד משמעי וברור מהו מנגנון החבלה היחידי האפשרי ואשר אף מתיישבת עם טענת המתלונן ולפיה החבלה מקורה בנשיכה.