המערכת הכלכלית סערה בשבועות האחרונים סביב הנעשה בפירמידת החברות שבשליטת איש העסקים נוחי דנקנר. בעקבות הקשיים שאליהם נקלעו חלק מהחברות בקבוצה, נוצרה בה תסבוכת כלכלית ומשפטית אשר מדגימה היטב את חסרונותיה של שיטת הפירמידות העסקיות הישראלית. על מנת להבין מה קרה בIDB ננתח מקרה דמיוני של יוסי, בעל מפעל רהיטים. ליוסי יש מפעל בבעלותה של חברת 'רהיטי יוסי'. אולם יוסי איננו בעליה של 'רהיטי יוסי' באופן ישיר. לצורך החזקת מניותיה של 'רהיטי יוסי' הקים יוסי את חברת 'יוסי אחזקות', בה הוא מחזיק את מירב המניות. כאשר היה צורך להשקיע כספים במפעל הרהיטים, נמנע יוסי מהשקעת כסף פרטי שלו. יוסי הורה לחברת 'רהיטי יוסי' ללוות כספים, ובמקביל לווה כספים נוספים באמצעות חברת 'יוסי אחזקות', שהשקיעה אותם ב'רהיטי יוסי'. כל עוד המצב בשוק הרהיטים היה טוב, הכול זרם למישרין. חברת 'רהיטי יוסי' הרוויחה מספיק על מנת להחזיר את חובותיה ולחלק מדי שנה דיבידנד שמן לבעלי המניות, כלומר 'יוסי אחזקות'. מתשלומי הדיבידנד החזירה 'יוסי אחזקות' את תשלומי ההלוואה ועוד נשאר לה כסף על מנת לחלק דיבידנד לבעל המניות שלה, מיודענו יוסי. אבל אז הגיעו ימים רעים לענף. המכירות ירדו, מפעל הרהיטים החל להפסיד, ויחד עמו ירד גם שווי הנכסים שבבעלותו. קופת המזומנים של 'רהיטי יוסי' הידלדלה, ובעלי החוב הבינו שהיא לא תוכל לשלם את מלוא חובה. אז פנו בעלי החוב לבית המשפט ודרשו להכריז על 'רהיטי יוסי' כעל חברה פושטת רגל, וכך למעשה להשתלט עליה. בעלי החוב האמינו כי המצב היום אמנם גרוע, אולם כאשר יתאושש ענף הרהיטים ההחזקה ב'רהיטי יוסי' תשתלם להם. אך אז נזעקו בעלי החוב של חברת 'יוסי אחזקות'. לטענתם, אם ישתלטו בעלי החוב של 'רהיטי יוסי' על החברה, ל'יוסי אחזקות' לעולם לא יהיו מקורות לממן את חובה לבעלי החוב והם יישארו בלא כלום גם לאחר התאוששות הענף. לטענתם, הכספים שהלוו לחברה שימשו את 'רהיטי יוסי', ועל כן לא ייתכן שכעת תוכל החברה להתנער מהם לחלוטין. הצגת הדברים אמנם פשטנית, אולם החברות של יוסי מדגימות בצורה טובה למדי את מה שקרה בפירמידת החברות של דנקנר. בעלי איגרות החוב של חברת 'IDB פיתוח' מעוניינים להביא את החברה לפשיטת רגל ולהשתלט עליה. אך בעלי המניות של 'IDB אחזקות', בעלת המניות, מתנגדים למהלך שישאיר אותם ללא כלום. בניגוד לחברת 'IDB פיתוח', שבבעלותה נכסים בדמות חברות מובילות במשק, אשר שוויים עשוי לעלות בעתיד, 'IDB אחזקות' עלולה להפוך לשלד בורסאי חסר משמעות. הסיטואציה מדגימה באופן בולט את האבסורד בשיטה הישראלית, בה יכולה חברת אחזקות ללוות כסף מהציבור, למרות שאיננה מקיימת פעילות עסקית של ממש. משקיעים כהלכה בפרשת השבוע, פרשת בהר, מופיע האיסור על לקיחת ריבית. איסור זה ממקד את תשומת הלב בשאלה שרבים מאיתנו אינם נותנים עליה את דעתם: היכן מושקע הכסף שאנחנו חוסכים באפיקים השונים. הרב שלמה אישון, ראש מכון כת"ר לכלכלה על פי ההלכה, מציין כי בניגוד למה שלעיתים נדמה לנו, כמעט אין אדם בוגר שאינו מחזיק במישרין או בעקיפין בהשקעות פיננסיות. "קרן הפנסיה אליה אנו והמעביד מפרישים כסף מדי חודש היא למעשה השקעה בבעלותנו. כך גם קרן השתלמות, במידה ויש לנו אחת כזו". הרב אישון מציין כי ההשקעות שבהן יכולה להתעורר בעיה קשורות בדרך כלל בחברות. המדובר הוא בשני סוגי ההשקעות הטיפוסיים: מניות ואיגרות חוב. איגרת חוב היא למעשה הלוואה בריבית שנותן המשקיע לחברה. במידה והחברה איננה חתומה על היתר עסקה שכל ההלוואות שהיא נותנת ומקבלת כפופות לו, מדובר בהלוואה בריבית אסורה. השקעה במניות עשויה גם היא להיות בעייתית, אם החברה פועלת בעיסוקים שאסורים לפי ההלכה, כדוגמת חילול שבת. רכישת מניה בחברה הופכת את הרוכש באופן תיאורטי לשותף בחברה. אולם כאשר מדובר בהחזקה בשיעור נמוך, כזה שלא מאפשר לרוכש כל השפעה על החברה, נחלקו הפוסקים בשאלה האם הרוכש עדיין נחשב כשותף בחברה. לדברי הרב אישון, מבחינה הלכתית פרטית ייתכן שניתן להקל כדעתם של הסוברים כי רכישת מניות בודדות שאינן בעלות כל השפעה על דרך ניהולה של החברה, אינה הופכת את הרוכש לשותף בחברה. אולם מבחינה ציבורית ראוי שלא לרכוש מניות של חברות שאינן נוהגות על פי ההלכה. זאת משום שלהחלטות ההשקעה של הציבור יש משקל מצטבר. "אם אדם אחד אינו רוכש מניה או איגרת חוב של חברה פלונית זה אמנם חסר משמעות, אולם אם ציבור רחב נמנע מהשקעה בחברה, ההימנעות הזו הופכת לבעלת משמעות והיא בעלת משקל ציבורי". הרב אישון מציין כי בתחום הפיקוח על איגרות החוב נעשו צעדים גדולים במהלך השנים האחרונות, אבל הדרך עדיין ארוכה. "חברות רבות מודעות היום הרבה יותר מאשר בעבר לצורך בהיתר עסקה, וקיומו של ההיתר נפוץ יותר. למרות זאת, עדיין יש חברות גדולות שאין להן היתר עסקה, בין היתר עקב חששות של יועצים משפטיים. בניסיון להתגבר על חלק מהחששות יצרנו במכון נוסח של היתר עסקה ששומר באופן מדויק על כל תכניו של הנוסח המקורי, אך מנוסח בשפה משפטית מודרנית. הנוסח הזה אושר על ידי הרב יעקב אריאל ועל ידי הרב זלמן נחמיה גולדברג". הרב אישון מזכיר כי כיום קיימות שתי גישות עיקריות בנושא השקעות כשרות. גישה ראשונה של הבד"צ העוקפת את הבעיה בהשקעות בחברות באמצעות מוצרי השקעה עקיפים דוגמת תעודות סל, וגישה שנייה של הרב אריה דביר המקלה מאוד בנושא אג"ח. לדבריו, גישת המכון נמצאת באמצע, אך כיום במצב הנוכחי יש להעדיף מבחינה הלכתית טהורה את גישת הבד"צ, עד שתיפתחנה בעז"ה אפשרויות השקעה על פי שיטת המכון.
