סיפורו של המפקד החרדי מסיירת הצנחנים, סמ"ר ישראל שינדלר, מופיע במלואו בזוכרימפדיה. שינדלר בוגר ישיבות פונובידז' וחכמי לובלין התגייס לסיירת הצנחנים במסגרת הנח"ל החרדי והשתתף בקרבות לשחרור ירושלים. במהלך אחד הקרבות פינה פצועים תחת אש תופת ליד חומת ירושלים, ואחרי שפינה פצוע אחד יצא להביא עוד פצוע שבגדיו בערו. הוא כיבה את האש בידיו החשופות ונכווה. תוך כדי הפינוי נפגע הפצוע בכדור ונהרג. ישראל קפץ מגובה של שבעה מטרים למקום מחסה, נקע את רגלו, אך הגיע לנקודת האיסוף בכוחות עצמו, כשרגלו נקועה וידיו חרוכות. על מעשהו זה הוענק לו ציון לשבח מטעם הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף יצחק רבין. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא ישראל ליחידתו ובמוצאי החג, בחצות, בא להיפרד מהוריו. הוא נפרד מאשתו ומילדיו ויצא עם יחידתו לסיני. בליל כ' בתשרי תשל"ד, ליל הצליחה לעברה המערבי של תעלת סואץ, הוטל על כוח של גדוד הסיור לפרוץ את צומת "טרטור-לכסיקון". במעבר הצומת נתקל הכוח באש כבדה. הזחל"ם שבו היה ישראל מ"כ נפגע, והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הזיתים. השאיר אחריו אישה, שלושה בנים ובת, הורים, חמישה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. בתו, חנה ברמן שינדלר, מספרת לערוץ 7 שלמרות אורח חייו החרדי של אביה הוא החליט להיות לוחם בסיירת, "הוא היה נודניק גדול, בסיירת לא רצו לקבל מישהו עם זקן ופאות, הם לא ידעו איך לאכול אותו. בסוף הם נכנעו אבל מהרגע שהוא הצטרף לסיירת כולם אהבו אותו". לדבריה, אביה גילם את אחדות עם ישראל, "הוא היה מוכן למות למען הארץ. הייתה לו מסירות עצומה למען חבריו אותם הוא חילץ כשידיו בוערות, תחת אש כבדה. על מורשת מעשי הגבורה שלו אנחנו גדלים, הילדים הנכדים והנינים כולם מכירים את הסיפורים לו". חנה שינדלר סבורה שדווקא היום על רקע המתיחות בין החרדים לחילונים, חשוב להעביר מסר של אחדות שהתגלם אצל אביה, "כשיש אהבה גדולה לבני אדם ולעם ישראל אז יש גם אחדות ואפשר לחיות זה לצד זה ולקבל את השונה. גם החילונים וגם החרדים כולם עושים ויתורים וצריכים להתחשב אחד בשני".
