אלי ישי, יו"ר מפלגת ש"ס ב-14 השנים האחרונות, ספג ביום חמישי האחרון מכה קשה, אם כי לא בלתי צפויה. מי שידע מה מתרחש במפלגה בחודשים האחרונים יכול לספר על תנועה משותקת, מסוכסכת, שההנהגה המשולשת שלה לא מצליחה להוביל קו אחד. הרב עובדיה יוסף הכריז בשבוע שעבר, בתום כינוס של מועצת חכמי התורה, שאריאל אטיאס יהיה ראש הסיעה בכנסת ואריה דרעי יהיה יו"ר המפלגה. לישי השאירו את ראשות 'מעיין החינוך התורני', רשת שבה לומדים 30 אלף ילדים. אבל ישי ביקש עשרה ימים כדי לבחון אם יבלע את סוכריית הניחומים הזו, שנראית כרגע יותר כגלולה מרה. בינתיים נראה שהוא לא פורש מהתנועה, אבל גם לא קיבל על עצמו את הצעת רבו. כהונה של חמש ממשלות רועי לחמנוביץ', יועץ אסטרטגי ומרצה לתקשורת, היה צמוד לאלי ישי במשך תשע שנים כדובר התנועה וכדוברו האישי. לחמנוביץ' חושב שהצעד האחרון של הנהגת ש"ס מצביע על חלחול מושגי 'הפוליטיקה החדשה', במובנה הרע, גם אל חדר הישיבות של מועצת חכמי התורה. מבחינתו, פירוק הטרויקה בראשות ש"ס הוא החלטה נמהרת. "לפני חודשיים-שלושה הם החליטו על הנהגה משולשת, ולא נתנו לזה מספיק זמן להתייצב. זה לא שהם אמורים למנות שר בכיר ולנהל תיקים. הם ממילא באופוזיציה. היה צריך לתת לזה יותר זמן". אין כאן חפים מפשע, אומר לחמנוביץ'. "במקום ששלושת השחקנים יתאמצו לשתף פעולה, הם העדיפו לפוצץ את זה ולצאת למלחמה עד שמישהו ינצח. פעם היו נושכים שפתיים ומורידים את הראש כדי שלא לומר שמה שהרב אמר איננו נכון". לחמנוביץ' אומר שאלי ישי נחשב לאיש של המערכת ואולי בגלל זה הוא קיבל את התפקיד הפחות אטרקטיבי מבין השלושה, משום שההערכה הייתה שבכל מצב הוא יקבל את הדין ולא יעזוב בטריקת דלת. אחרי הבחירות דרעי טען שלא באמת ניתן לו צ'אנס לפעול בשיא כוחו, ושמועות מספרות שהחבל שקיבל עתה מהמועצה ומהרב עובדיה הוא למשך שנה. ידוע שאריה דרעי הוא חיה פוליטית. המינוי שלו נראה כהחלטה מושכלת. לחמנוביץ' לא מסכים: "ישי שמר על כוחה של ש"ס בכנסת כשהליכוד עלה מ12 ל29 מנדטים, למרות שקהל המטרה הוא אותו קהל. על המחסור בכריזמה הוא פיצה בארגון וטיפול בשטח ובדברים אחרים. ייתכן שבתקופה אופוזיציונית זה צעד נכון שדרעי יעמוד בראש, כי אז יש צורך בדמות כריזמטית שתוביל למקומות של קונפליקט, תהיה בכותרות וכך תשוב למרכז הבמה". בפני דרעי עומדים עכשיו האתגרים של הבחירות לרבנות הראשית ולרשויות המקומיות. בסוגיה הראשונה דעתו שונה מזו ששודרה עד כה ממפלגת ש"ס, והוא כנראה לא מאוד מעוניין בהארכת כהונתו של הרב עמאר. ייתכן שההתנהלות האיטית שלו בנושא תגרום להתאיינותו של ה'דיל' עם הבית היהודי ולכאוס בכל הנוגע למועמד ציוני-דתי לרבנות. בסוגיית הרשויות המקומיות הוא מתכוון לרדת לפרטים ולבדוק מי מאנשי ש"ס נמצא במועצות ובראשות הרשויות ומספק את הסחורה ומי לא. הכוח ברשויות המקומיות, בל נשכח, הוא בסיס הפעילות המפלגתית לאורך הקדנציה ובעיקר לקראת הבחירות לכנסת. ויש כמובן את המאבק בגזירות הכלכליות. לחמנוביץ' לא חושב שש"ס של דרעי תיכנס לממשלה. לדבריו, אלי ישי היה מקורב יותר לראש הממשלה, וכהונתו כיו"ר גרמה לכך שאפילו כשהתנועה ישבה באופוזיציה נתניהו ידע להטות אוזן. אבל לדרעי אין יחס מיוחד כלפי נתניהו. וגם: "ישי היה מחובר לציונות הדתית ברמה הפוליטית והרבנית". דרעי לא. לדעתך חברי ש"ס יתמכו בהסכמים מדיניים שלבני תביא? "בכל נקודת זמן עמדת ש"ס והרב עובדיה היא שיש פרטנר, ולכן הם יצביעו בצורה עניינית בעד הסכמים כלכליים ומקומיים ולא יצביעו כדי להפיל הסכמים כאלה". אלי ישי החל את חייו הפוליטיים כעוזרו של ח"כ ניסים זאב. אז היה האחרון חבר מועצת עיריית ירושלים וישי, שהגיע ממשפחת מצוקה, עבד בעבודות מזדמנות. כמה שנים אחר כך ישי כבר שימש כעוזרו של דרעי כשזה היה שר הפנים ובהמשך, בגיל 33, הפך לשר העבודה והרווחה. שלוש שנים מאוחר יותר, כשדרעי נכנס לכלא, הוא מונה ליו"ר התנועה, תפקיד שהחזיק בו תקופה ארוכה, כמעט חסרת תקדים בפוליטיקה הישראלית: שלוש מערכות בחירות וחמש ממשלות. מאז ועד עתה הספיק להיות סגן ראש הממשלה, שר הפנים ושר התמ"ת. בקדנציה האחרונה הוא נאבק בתופעת המסתננים והביא להישגים משמעותיים. דו"ח המבקר על השריפה בכרמל הטיל עליו אחריות מיוחדת, למרות שהוא טען כי עשה הרבה מעבר למה שעשו קודמיו בתחום הכבאות. בזירה הפנים מפלגתית "הוא לקח מפלגה שהייתה במרכז שערוריות ודרמות ושמר על גודלה הפוליטי. הוא לקח משרדים משמעותיים שיש להם השפעה על אופייה היהודי של המדינה וגם הקשרים חברתיים. היה לו קשר מצוין עם אולמרט וגם עם נתניהו, והוא דאג לכך שש"ס תהיה בכל המוקדים החשובים תוך שהוא מנסה להפחית את המקומות שמעוררים התנגדות ציבורית", מספרים מקורביו. הם ידעו גם לספר שהוא מרגיש נבגד וכועס ומלא השגות על המהלך, אבל עם זאת הוא לא ייצא בהכרזה פומבית כזו או אחרת. לאן יפנה עכשיו ישי? "הוא לא יעזוב את המערכת", אומר לחמנוביץ', "הוא לא יתנתק מהתנועה שהנהיג כל כך הרבה שנים. הוא לא יכול לומר שמה שמרן אומר הוא קדוש ולא לעשות את זה כשהדבר נוגע לו". האם ייקח את מעיין החינוך התורני על כתפיו? נראה שלא. המנכ"ל הקודם של הרשת, יואב בן צור, נאלץ לעזוב בשל ניהול לקוי, וברשת הגירעונית מקווים עתה למנהל מקצועי ולא לאיש פוליטי. "תפקיד פוליטי אינו פיקדון" "במפלגות אין בדרך כלל דבר כזה שהיה לך תפקיד ומחזירים לך אותו כאילו זה פיקדון. אין הבטחה לתפקידים", אומר ח"כ ניסים זאב ומכוון להוראת הרב עובדיה יוסף. הוא מתנסח בזהירות, אם כדי לא לפגוע במרן, ואם כדי לא לפתוח חזית מול היו"ר החדש. בעיני ח"כ זאב, ההנהגה של ישי התאפיינה בחוסר התנשאות. "הרגשנו כמו משפחה אחת למרות שהוא היה ראש התנועה", הוא מתרפק, אך ממהר לומר ש"זה לא אומר שאצל אריה זה לא יהיה". ש"ס לא נמצאת במצב טוב. אולי דרוש אדם כריזמטי שירים אותה. "לא הכול זה כריזמה. גם לראש הממשלה שלנו אין כריזמה. אלי זכה לאהדה רבה בשטח במהלך השנים והוא אף פעם לא הבליט את ההישגים שלו". כנראה שהיה צורך לחתוך. אנשים מספרים שהתנועה לא תפקדה. איזו חיה יכולה לפעול עם שלושה ראשים? "לא היו מחלוקות קשות בהנהגה, לא ראיתי אינטריגות. גם בבית דין מקבלים החלטות על ידי שלושה". את האחריות על ההישגים הנמוכים בבחירות מטיל זאב על הכוחות שהתפצלו מתוך התנועה - הרבנים חיים אמסלם ואמנון יצחק, ולא על ההנהגה המשולשת. ומה יהיה עכשיו בשדה המדיני? ידוע שאריה דרעי הוא יונה פוליטית. "לאורך השנים ש"ס הייתה עם הימין גם בהצבעות וגם בהזדהות. תמיד זוכרים לנו את אוסלו, אבל אז הייתה אשליה שבאמת הרשות הפלשתינית הולכת לכיוונים אחרים ולכן המלצנו על כך בחיוב, אבל היום כולנו יודעים שאין פרטנר". זאב אומר שהתנועה שלו היא ימנית בעיקרון, והוא לא חושב שיש ניכור בין תנועתו לבין הציונות הדתית. "העניין הלאומי לנגד עינינו, דרעי לא ישנה את האידיאולוגיה של ש"ס". זאב גם מעריך שכיוון שהרב עובדיה חפץ בהמשך כהונתו של הרב עמאר, שתי המפלגות יכבדו את ההסכם ביניהן בעניין זה. זאב היה רוצה לראות את ישי ממשיך ופועל בהנהגת התנועה. על התפקיד המכובד של ראש עיריית ירושלים, מעריך זאב, הוא יתמודד רק אחרי שיראה את כל המפלגות הדתיות מתייצבות מאחוריו. אם לא, הוא אומר, זה לא יקרה. "אני חושבת שעצם חזרתו של דרעי לחיים הפוליטיים לא ראויה", אומרת חברת הכנסת וסגנית שר התחבורה, ציפי חוטובלי. "דרעי עבר שתי עבירות חמורות ואי אפשר לראות אותו כמוביל חברתי, בטח במפלגה שמתיימרת לשאת ערכים חברתיים ודתיים". חוטובלי מזכירה שדרעי הורשע בשתי ערכאות, ולא מקבלת את הטענה שהוא שילם את חובו לחברה. "בכל מה שקשור לשליחות ציבורית, נדרש משהו אחר ממה שנדרש למשל ממנהל בנק. כבר הוכח שככל שנבחרי הציבור הם יותר נקיי כפיים, כך הציבור יותר מאמין בהם". רבים אמרו על דרעי שהוא זכאי. הם מערערים על הרשעתו. "אני לא מאמינה במשחק כפול שבו אתה מקבל תקציבים מהמדינה ואומר שפסיקת בית המשפט לא מקובלת עליך. אפשר לבקר את הפסיקה, אבל צריך לקבל אותה. דרעי מעולם לא הודה במעשיו. הוא עצמו האשים את בית המשפט בעלילה". חוטובלי מודעת לכך שחזרתו של דרעי אל ספסלי הכנסת היא על פי חוק, אבל מבחינתה החוק בנושא הזה אינו מספק, "בטח בעבירות החמורות - טוהר המידות ועבירות נוספות שאליהן נבחרי ציבור נושאים עיניים. צריך לשנות את החוק". המינוי של דרעי, מבחינתה, הוא טעות שעלולה לעלות למפלגה במחיר פוליטי כבד, גם בגלל העמדה המדינית שלו: "הוא יונה מדינית. הוא הכשיר את הסכמי אוסלו ושילמנו על זה מחיר דמים כבד. לקחת מפלגה שרוב המצביעים שלה ימניים ולהעביר אותה על דתה המדינית לצרכים פוליטיים, זה דבר פסול. אבל המצביעים יצביעו ברגליים". מי שמאוד יתגעגע לעמדתו הבכירה של אלי ישי כמנהיג ש"ס, הוא יו"ר מועצת בנימין ומי שעומד בראשות מועצת יש"ע, אבי רואה. כאיש ההתיישבות, מתקשה רואה לשכוח את מעורבותו של אריה דרעי בהסכמי אוסלו. "למרות שעד היום הוא מכחיש, הייתה לו שותפות ומעורבות בהתוויית ההסכם ובחתימה עליו. יש שם טביעות אצבעות שלו, אין ספק בזה". מאז לכתו של דרעי, היו בין אנשי ההתיישבות ובין ישי "יחסי עבודה מצוינים". לדברי רואה, כשר הפנים והתמ"ת תמך ישי בכל נושא שהגיע אליו מההתיישבות, גם אם זה לא היה תחום אחריותו. חשש מדרעי יש, ולמרות שהוא לא נמצא היום בעמדה מעשית, "בכל זאת יש לו את המשקל הסגולי שלו, ולכל התנועה את המשקל שלה". 13 שנה מאוחר מדי העיתונאי אבישי בן חיים סבור דווקא שחזרתו של אריה דרעי להנהגת ש"ס התרחשה 13 שנים מאוחר מדי, והיא לא מסוגלת לתקן את כל מה שלא נעשה בשנים הללו. מבחינתו, דרעי הורחק מהחיים הפוליטיים שלא בצדק, בדיוק כשהביא את המערכת אל סף השינוי המיוחל בכל הנוגע לקיפוח המזרחיים, וזו גם הסיבה לכך שזה קרה. "הוא שינה דפוסי הצבעה, סוף סוף הם לא הצביעו כמו עבדים לציונות הדתית ולמפלגות האחרות". הייתה כאן פסיקה של בית המשפט, אתה יודע. "אין פסיקות של בית המשפט שיש איתן בעיה? 430 אלף איש בבחירות 99' אמרו: אנחנו לא מאמינים בפסיקות שלכם. פעמיים האליטות בישראל הפעילו אלימות לגאלית נגד ציבורים שהרימו ראש יותר מדי. פעם אחת נגד הציונות הדתית המתנחלית בהתנתקות, ופעם אחת נגד המזרחיים בפרשת דרעי. יש מי שמבחינתם חזרת דרעי לתפקידו היא דמיונית ומסעירה כמו חזרת משפחות גוש קטיף ליישוביהם החרבים". באשר לנטייה המדינית של דרעי, אומר בן חיים שהציבור מאשים אותו לשווא בשמאלניות. "כשרצו לפנות את ימית ב79' הגיבוי ההלכתי ניתן מהרב עובדיה, שאמר שטחים תמורת שלום. זה לא שדרעי הוביל אותו לשם". בכירי ש"ס דהיום, הוא אומר, הם אנשי שמאל וגם הרב עובדיה הוא כזה. מי שיהווה חסם לפינוי יישובים הוא דווקא דרעי, שהתראיין השבוע ב'קול ברמה' ואמר שהוא מתנגד לוויתור על "שטחי ארץ ישראל היקרים". הוא אמר גם בריאיון טלוויזיוני שהיום אין עם מי לדבר, שלא כמו בשנת 93'. "הוא כל הזמן אומר טקסטים שאוהבי ארץ ישראל אוהבים לשמוע, אבל הציונות הדתית מסרבת לקבל אותם". ההתנהלות הזאת מסבה נזק, מסביר בן חיים: הסביבה של דרעי לא אוהבת מתנחלים, והדיבורים על שמאלניותו גורמת להם ללחוש על אוזנו שכדאי לו באמת לחבור לשמאל. פרשנות - שאגה במדבר האופוזיציוני - עמיאל אונגר כפי שניתן היה להעריך כבר בתקופת הבחירות, החוט המשולש של ש"ס במהרה התנתק, ומהטרויקה של אריה דרעי, אלי ישי ואריאל אטיאס נותר שלטון היחיד של דרעי. להבדיל מהטרויקה ההיסטורית המפורסמת בברית המועצות, המפסיד במערכה אלי ישי לא נמצא בסכנת חיים. אבל ההצעה שניתנה לו, לחזור לראשות רשת החינוך של ש"ס בעוד משרד החינוך נתון לשליטת 'יש עתיד', מזכירה את גורלו של חבר הטרויקה הסובייטית מולוטוב, שירד מגדולתו כשר החוץ לתפקיד שגריר ארצו במונגוליה הנידחת. במצב זה, מחשבותיו של אלי ישי להיאבק על ראשות עיריית ירושלים הן הגיוניות, ומזכירות מהלך דומה שעשה אהוד אולמרט לאחר שהליכוד איבד את השלטון ב1992. אם יצליח ישי לכבוש את ראשות העירייה, הוא ייהנה מבסיס כוח שאינו כפוף לדרעי. היחסים בין אלי ישי לציונות הדתית היו טובים, וכאשר במערכת הבחירות הקודמת ש"ס פנתה אל המצביעים מהציונות הדתית בטענה שש"ס דואגת גם להם, היה בטיעון הזה גרעין של אמת. ש"ס תחת אלי ישי גם לא נדנדה לנתניהו על האצת התהליך המדיני כפי שעשה דרעי, ובליכוד ראו בו שותף נאמן. אבל מה שהיה נוח לנו ולליכוד אינו בהכרח טוב לש"ס. בבחירות האחרונות ש"ס נשארה כיתה עם 11 מנדטים כאשר הליכוד ביתנו איבד 11 מנדטים והבית היהודי עלה בחמישה מנדטים. ש"ס זקוקה למנהיג שמסוגל לתקשר עם ציבורים מחוץ לגרעין הקשה של המפלגה, ודרעי מתאים יותר לתפקיד הזה מאלי ישי, למרות שהצלחתו אינה מובטחת. זאת ועוד: כמפלגה שיושבת בממשלה, ש"ס הייתה מסוגלת לתגמל את נאמניה במשרות ובשליטה על תקציבים. כמפלגת אופוזיציה, ש"ס זקוקה לנוכחות חזקה ברחוב באמצעות פעילות שמתאימה במיוחד ל'תנזים' של דרעי. חזרתו של דרעי מבשרת שינויים ברשימת ש"ס. בימי "הפיקדון" וגלותו הפוליטית של דרעי, מקורביו לא זכו לייצוג בסיעה. דרעי יטען במידה של צדק שהוא זקוק לקידום מקורביו על מנת שבנוסף לאריה-אם-ישאג ישאגו גם כפירים ופעילי שטח שישודרגו לרשימת ש"ס לכנסת, ובכך יקבלו תמריץ להבערת השטח לטובת המפלגה. אריאל אטיאס, כמי שהיה שותף להחזרת דרעי, הציב את עצמו במצב של win-win. אם דרעי יצליח, הוא יהיה שותף. אם דרעי ייכשל - הוא עשוי לזכות בירושה.
