1. אחת האנלוגיות החביבות ביותר על שרי אוצר וראשי ממשלה בזמן של דיוני תקציב היא אנלוגיית משק הבית. על פי הגישה הזו, מדינה היא בעצם "משק בית גדול". כמו בבית כך גם במדינה, כשההוצאות גדולות מההכנסות יש לצמצם בהוצאות ולהגדיל הכנסות. זו כל התורה על רגל אחת. התבטאויות ברוח הזו ממש שמענו משר האוצר לפיד במהלך השבוע האחרון, ואני כלל לא אופתע אם ראש הממשלה נתניהו יתבטא גם הוא באותה דרך הבוקר, כפי שעשה כבר בעבר בהזדמנויות דומות. 2. הבעייה היא שההשוואה לא כך כך מוצלחת. במשק בית רגיל ניתן לנתק בין צד ההכנסות לצד ההוצאות. זה לא תמיד נכון, כמו למשל במקרה שבו אחד מבני הזוג עובד כמחלק עיתונים ובני הזוג מחזיקים קטנוע. נדמה שכל בר דעת מבין מדוע כשבני הזוג יכינו תכנית קיצוצים מכירת הקטנוע תישקל בזהירות רבה. אין טעם לקצץ הוצאה שמניבה הכנסה, מה שצריך לעשות הוא לקצץ הוצאות שאינן מניבות הכנסות. דוגמה להוצאות שכאלו ניתן למצוא ברכישת בגדים לחגים (בניגוד לביגוד מתאים לעבודה למשל, שעבור עובדים במקצועות מסוימים עשוי להשפיע על כושר ההשתכרות), בתקציב הבידור והפנאי המשפחתי ובעוד הרבה מקומות. 3. הבעייה היא שכאשר מדובר במדינה התמונה היא שונה לגמרי. במדינה יש קשר הדוק בין צד ההוצאה לצד ההכנסה, ובנוסף קיים קשר נוסף בין האווירה הציבורית לצד ההכנסה. הכנסותיה של מדינה מגיעות משני תחומים עיקריים, האחד הוא מיסים ואגרות והשני הכנסות עסקיות. כאשר מדינה מעלה מיסים ומקצצת הוצאות היא מפחיתה את כמות הכסף הפנוי והזמין אשר מניע את גלגלי הכלכלה. מצד שני, כמות הפעילות הכלכלית היא זו אשר משפיעה יותר מכל על גובה הכנסות המדינה ממיסים. אם אנשים קונים פחות יש פחות הכנסות ממע"מ, אם אנשים משתכרים פחות או עובדים פחות יש פחות הכנסות ממסי הכנסה. קיצוץ בהוצאות והעלאת מיסים עלול לגרום פעמים רבות דווקא לירידה בהכנסות המדינה ממיסים, ובכך ליצור מצב שהמדינה מוציאה פחות, גובה יותר מס מכל אחד, ועדיין הגירעון נשאר ממש באותו הגובה. 4. בעייה שניה שכבר הזכרנו היא בעיית האווירה. לאנשים יש תכונה אנושית מאוד, אך מזיקה מבחינה כלכלית. בשנים של שפע אנשים נוטים לחסוך פחות, בשנים של מצוקה כלכלית אנשים חוסכים יותר. אנושית ההסבר לכך הוא פשוט, בשנות שפע אין תחושה של צורך בחיסכון ובשנות משבר רואים מול העיניים מדוע חיסכון הוא קריטי. הבעייה היא שמבחינת האינטרס הכלכלי צריך להיות הפוך בדיוק. בשנות שפע צריך להגביר את החיסכון, כמו הנמלה האוגרת מזון בקיץ לצורך שימוש ביום סגריר. בתקופות משבר לעומת זאת החיסכון רק מעצים את המשבר ומזיק לכלכלה. אנשים נוטים לרדת ברמת החיים בזמן משבר יותר ממה שמכתיב המשבר עצמו ולחסוך את היתרה, אולם הירידה ברמת החיים רק מפחיתה את הפעילות הכלכלית במשק ובסופו של דבר מעמיקה את המשבר. 5. כאשר ממשלה נוקטת צעדי צנע, קיצוץ תקציב והעלאת מיסים, היא יוצרת תחושה משברית באוכלוסיה. התוצאה של תחושת המשבר היא ירידה ברמת החיים מעבר למתחייב והאטת הפעילות הכלכלית במשק. מכיוון שההכנסות ממיסים נגזרות מהיקף הפעילות הכלכלית במשק, תופעה כזו פוגעת בהכנסות ממיסים, מקשה על סגירת הגירעון, גוררת צעדי צנע נוספים ומכניסה את המדינה ללולאת קיצוצים בלתי נגמרת. 6. במידה שהגירעון התקציבי לא יתמתן בשנה וחצי הקרובות, והסיכוי לכך גבוה מאוד כפי שהסברנו, באוצר כבר מכינים לנו את גזירות 2015, שם החיתוך יהיה בבשר החי ממש. הפגיעה הצפויה תהיה, סביר להניח, בלב ליבה של רשת הביטחון החברתית שהמדינה מעניקה לאזרחיה ועלולה להגביר את הפערים, להעמיק את העוני ולמעשה לדרדר את ישראל למשבר מהזן האירופאי-אמריקני. רק אם משרד האוצר יתעשת ויעשה צעדים ממוקדים מכווני הגברת פעילות כלכלית קיים סיכוי לכך שהתחזית השחורה הזו לא תתממש.
