היוזמה הערבית שפורסמה באחרונה וכבר החלה גוררת לחצים על ראש הממשלה נתניהו להתייחס אליה ולהגיב, מוגדרת כ"מתכון להתאבדות ישראלית" בפיו של ציר ישראל לשעבר בוושינגטון, יורם אטינגר. ביומן ערוץ 7 הסביר אטינגר את עמדתו לפיה התכנית אינה אלא מלכודת דבש המבקשת לשעבד את המציאות להרהורי לב של גורמים כאלה ואחרים. לדבריו את העובדה הזו הוא מעגן על ניתוח הבסיס שעליו מתבססת ההצעה – טענת השיבה של הפלשתינים על פי החלטת האו"ם 194 הדוגלת בשיבה לקווי 49', וכן על בסיס העובדה שרעיון ההסדר המבוסס על קווי 67' תוך חילופי שטחים נדחה שוב ושוב על ידי מחמוד עבאס ועל ידי קודמו, יאסר ערפאת, וכעת ממוחזר שוב. ממשיך אטינגר וקובע כי כל מי ששוקל את ההצעה מתעלם מלקחי אוסלו, מהחינוך לשנאה המוביל לקו ייצור של טרור, וכן לעובדה שאי מימוש וכיבוד הסכמים הרקיעו לשחקים מאז הסכמי אוסלו, כלשונו. כמו כן, מוסיף אטינגר, מתעלם מי שמתייחס לתכנית מהמתרחש ברחוב הערבי המעיד על מהות המזרח התיכון ב-1400 השנים האחרונות – תזזיתיות, פיצול, חוסר סבלנות כלפי המוסלמי האחר ובוודאי כלפי בני הדתות האחרות הנחשבים לכופרים. עוד מזכיר אטינגר כי מזה 1400 שנים אין שלום כולל בעולם הערבי ואף אין אישרור של הגבולות הקיימים בין המדינות השונות בעולם הערבי, ואם כך המצב בעולם הערבי אין סיבה וסיכוי שיחס שונה יגיע לאומה אחרת. "את מה שהם לא מעניקים איש לרעהו הם יעניקו לכופר היהודי, כלשונם?", שואל אטינגר. על כל אלה מוסיף אטינגר ומזכיר את ניסיון מאה השנים האחרונות המלמד על מאמצים בלתי פוסקים של הערבים להשמיד, "לא לצמצם, להשמיד" את הנוכחות היהודית בארץ ישראל, ובשם מגמה זו מקודם הטרור ככלי בדרך לביעורה של הישות הישראלית מהמזרח התיכון. באשר למנהיגים הישראליים וההבנה שלהם את הנתונים שאותם הוא מציג, אומר אטינגר כי מתוך היכרות אישית הוא יכול לקבוע כי המציאות העצובה היא שמרבית קובעי המדיניות והמחוקקים אינם ערים ללקחים ומתנהלים ללא ראייה אסטרטגית ארוכת טווח, ראייה שתוכל להציב את ההצעה הערבית בהקשר המתאים. אטינגר מוסיף ומזכיר את היות מתכון הסכם חודייבה המתכון המוביל בהסכמים שבין האומות הערבות לאומות האחרות, כלומר הסכם שנחתם מתוך חוסר ברירה ותוקפו פג ברגע שבו יש לצד הערבי ברירה אחרת או עליונות. באשר ללחצים האמריקאיים הצפויים בעקבות ההצעה הערבית אומר אטינגר כי יש לזכור שמזכיר המדינה, ג'ון קרי, אינו בעל כוח פוליטי כפי שיש לשר חוץ ישראלי. הוא אינו מפיל ממשלות אלא עושה דברו של הנשיא שבחר אותו לשם כך על אף היותו "סנאטור לא מהמבריקים". להערכתו של אטינגר הנשיא האמריקאי אינו מעוניין בעימות מול ישראל שכן קרע מולה יוביל לשיבוש תכניותיו להשגת רוב דמוקרטי בחירות אמצע הקדנציה המתקרבות. לשאלה מה צריכה להיות המדיניות הישראלית אם מוחלט להתעלם מההצעה הערבית אומר אטינגר שהתרופה הנכונה היא שליטה על השטח כולו תוך הבנה ששורשיו של העם היהודי אינם ברצועה שבין חיפה לאשדוד אלא ברצועה שבין שכם בית אל ירושלים ובית לחם וחברון. על כל אלה הוא מזכיר וקובע ש"אין קיום למדינה במתניים צרים של 15-18 ק"מ הנשלטים מרכס הרים כמו יהודה ושומרון. "אין תקומה אלא בשליטה מהים ועד הנהר". באשר לעמדת העולם מזכיר אטינגר שהעולם לא קיבל את החלטת בן גוריון לספח את כיבושי 49' ובהם הנגב, הגליל, ירושלים ועוד, כך גם לא קיבל העולם את החלטת אשכול לאחד את ירושלים ולבנות מעבר לקו הירוק, כך גם מול גולדה מאיר שהגיבה לתכנית רוג'רס בתכנון גילה ופסגת זאב, כך גם לא קיבל העולם את החלת חוק הגולן וסיפוח מזרח ירושלים. לטעמו העולם רואה את הבנייה בשטחי E-1 כחמורה הרבה פחות מבנייה בגבעה הצרפתית ובגילה, כך שנותר רק לשוב לסיסמא שטבע בן גוריון 'לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים'.
