"התורה לא באמת מעניינת את תלמידי הישיבות התיכוניות" שקר וכזב! התורה מאד מעניינת אותם כמו שגם ריבונו של עולם מאד חשוב להם. הם מתעניינים ושואלים מצד עצמם וכל שכן כשפותחים להם פתח. לפעמים הם כועסים עליו ולפעמים הם "ברוגז" אך הוא תמיד במרכז הבמה או לכל הפחות ברקע. לא כל נער מבין את ההכרח של לימוד תורה בבניית החיבור אל ריבונו של עולם, אך עם הגיל מגיעה ההבנה וישיבות הגבוהות וההסדר יוכיחו. הרבה מכל זה תלוי מאד בר"מ שעבורם הוא נציגו של הקב"ה ונציג התורה עלי אדמות בשלב זה. הקשר האישי עם הר"מ, שיחו ואיכויותיו כמו גם איכות שיעוריו קובעים הרבה בחיבור של בני הנעורים אל התורה. רבים מבני הנוער מגיעים לאהבת תורה דרך אהבת הר"מ. "בישיבות התיכוניות לא לומדים תורה לשמה. לומדים רק בשביל מבחן הבגרות" לא נכון! בכיתות ט' וי' אין מבחני בגרות בגמרא והתלמידים לומדים למופת. בישיבות תיכוניות רבות ישנם שיעורי דף יומי תמידים כסדרם (בישיבה התיכונית "חורב" משתתפים כ – 80 בחורים מידי יום!) ללא כל מבחן בגרות ובנוסף ללימודי הגמרא שבתוכנית הלימודים. ומה עם לימוד הרמב"ם היומי – פרי המחשבה של ראשי החמ"ד? ומה עם שניים מקרא ואחד תרגום ולימוד ספרי אמונה ותנ"ך, חוברות "בשביל הנשמה" המיועדות לנוער – מעשה ידי תלמידי "מרכז הרב"? ומה עם הפתיחה היומית של הר"מ בכיתתו בענייני אמונה, פרשת השבוע ומועדים שעליה אין כלל מבחן? "אי אפשר לצאת תלמיד חכם מישיבה תיכונית" אפשר גם אפשר. הרמב"ם, השו"ע וגם ההיסטוריה של עם ישראל מוכיחים שלימוד התורה היה הלימוד היחידי עליו גדלו ילדי ישראל במשך הדורות. כמובן שלמדו גם השכלה כללית בדברים הנצרכים להבנת דברי התורה. לא ניכנס כאן לוויכוח הנוקב האם יש מקום לישיבה תיכונית בדור של גאולה ובניין הארץ. אנו מתייחסים כאן לישיבה התיכונית בהווה. לפני הכל יש לברר כמה מוקדמות. למשל, למה מתכוונים כשאומרים "תלמיד חכם", ומה אנו מצפים בתורה ויראת שמים ממתבגר ממוצע. נכון שלא כל אחד זוכה ואולי הרוב לא, אך לא ניתן להגיד שזה לא אפשרי. גם לאחר כל הביקורת, לא ניתן להגיד שהישיבות התיכוניות לא שמות במרכז את בית המדרש והלימוד בו. מי שמנצל היטב את מסגרת הזמנים בלימודי הקודש, יכול בהחלט לקנות תורה ויראת שמים והרבה. בישיבות ההסדר והגבוהות הבחורים כבר בוגרים ובעלי ביקורת והחלטה עצמית, אך בישיבות התיכוניות במיוחד בכיתות ט' וי' הדבר תלוי מאד גם בשדר מהבית. האם לימוד התורה הוא העניין המרכזי של הבית, האם יש דוגמא אישית של ההורים ובמיוחד האב. בכיתות הגבוהות זה כבר תלוי יותר בבחירה של כל אחד ואחד כמו ברוב הדברים בחיים, ומי שבאמת רוצה מוצא את הכוחות, הזמן, הספרים, החברותות, המסגרת, ההסדר עם מנהל התיכון וכו'. רבות מהישיבות התיכוניות מקדישות משאבים וכוח אדם במסגרות שונות על מנת לאפשר לכל מי שחשקה נפשו לקבל את המזון התורני המתאים לו. "אי אפשר להשקיע בלימוד התורה עם הדרישות הגבוהות של לימודי התיכון" לא מדויק! זה ודאי נכון שכשאתה פנוי רק לעניין אחד יש סיכוי גבוה יותר שתהיה מומחה בו. לכן קיימת ההתמחות ברפואה ובמשפטים וקל וחומר שבתורה נדרש מיקוד כמותי ובמיוחד איכותי. כלומר, שלימוד התורה יהיה מרכז היום והחיים גם אם רוב השעות אינן מוקדשות ללימוד דווקא. אך גם במצב הנוכחי ניתן להגיע רחוק וגבוה מאד בלימוד התורה. הישיבה התיכונית ודאי מכוונת לשם מצד סדר היום והתכנים ומצד איוש תפקידי המפתח בישיבה בידי רמי"ם תלמידי חכמים בוגרי ישיבות. תלמידים רבים מתקשים בשילוב בין השניים בגלל חוסר תכנון, ניהול זמן כושל או חוסר ניהול זמן. בעניין זה כמו בעניינים רבים אחרים הם זקוקים עדיין לתיווך ולהכוונה של הר"מ. ניתן בהחלט להתאים תוכנית לימוד אישית לכל תלמיד שלא יודע מה לעשות בסדר בוקר או צהריים. כמו כן, המבנה הנוכחי של הישיבה הנוכחית מזמין בהכרח תקופות של ימים ושבועות בהם המיקוד הוא בלימודי התיכון. כך בתקופת המבחנים ואירועי חודש אדר למשל. ושוב, זו רק תקופה וצריך לתפוס פרספקטיבה ולהתבונן תמיד בתמונה המלאה. "תלמידי הישיבות התיכוניות לומדים רק משוטנשטיין ומשטיינזלץ" יש לך תוצאות מחקר להציג? אשמח ללמוד אותן. וחוץ מזה, אז מה? מה כל כך נורא שיתרגלו בתחילה ללמוד כך בחלק מהזמן, יקבלו תחושת הבנה והצלחה וימשיכו בגמרא המסורתית? זה ודאי עדיף מכלום. וחוץ מזה, האם חומרי העזר הללו סוגרים את כל הפינות? האם אין שום עבודת לימוד לאחר הקריאה בהם? ישנן ישיבות רבות שבסדר בוקר לומדים מגמרא רגילה בהנחיית הר"מ, ובסדר צהריים/ערב בלימוד הבקיאות לומדים עם חומרי העזר. העיקר שלומדים. "תלמידי הישיבות התיכוניות שונאים את התפילה" זו ממש הוצאת שם רע! הקושי של תלמידי הישיבות התיכוניות להתמיד בשלוש תפילות ביום במניין, לשמור על שקט ללא דיבורים בתפילה ולהתרכז בתפילה אינו נחלתם בלבד. צאו וראו מה קורה אצל הוריהם. כבר חז"ל אמרו שהתפילה היא אחד מהדברים שדורשים חיזוק תמידי. גם יש לברר ממה נובע הקושי. הקושי שבקיום לא מעיד בהכרח על שנאת הדבר. אפילו הוויתור והעזיבה לא מעידים על ניכור ושטנה. החיבור לתפילה קשור מאד לחיבור לתורה ועם ההתקדמות בתורה קונים יכולת של התמדה בתפילה. "אם אלמד תורה חזק מידי בישיבה התיכונית חבריי יתרחקו ממני" אם אתם חברים אז אתם חברים ושום דבר לא אמור להפריד ביניכם, ואם אתם חברים בפייסבוק אז ממילא אינכם חברים של ממש אז אין ממי להיפרד באמת. אם אתם חברים בלב ובנפש וממש "אחים", תדעו להסתדר כמו שאתם מתוך כבוד הדדי, הקשבה והבנה. זו נקודת מבחן מצוינת לחברות שלכם. דעו לנצל אותה ולצאת ממנה מחוזקים. "חבל לי שאיני ר"מ בישיבת הסדר או גבוהה. להיות ר"מ בישיבה התיכונית זה ממש בדיעבד בשבילי. זה לא ללמד תורה באמת" אם זה כך, מוטב שתעזוב את מקום עבודתך ומהר או שפשוט תשנה גישה. כי אם אתה נכנס לכיתתך יום אחר יום בדיעבד, אולי אתה עושה מלאכת ה' רמיה. ואם זה מה שאתה חושב, כנראה שגם השיעורים שלך נראים כך. בדיעבד. כנראה שגם המסירות שלך לתלמידים לא שלמה. אם זה כך, מוטב שתתחיל לחפש לך מקום עבודה אחר ואיני בטוח שישיבת הסדר או גבוהה היא המקום המתאים, משום שחסר לך משהו בסיסי בהבנת ערכה של תורה. דע לך שללא מסירות הנפש של הרמי"ם בישיבות התיכוניות לא היה קיום לישיבות ההסדר והגבוהות. מי מכין את שיעור א' אם לא הרמי"ם של הישיבות התיכוניות החל מכיתה ט'? מי מכוון אותם לישיבות ההסדר והגבוהות אם לא הרמי"ם של י"ב? זה נכון שבשוטף אין כל כך קשר ביניהן וחבל מאד, אך באמת הן תלויות זו בזו ומפרות זו את זו. מהיכן באים הרמי"ם של הישיבות התיכוניות אם לא מאותן ישיבות הסדר וגבוהות? זה נכון שלא תמיד אתה רואה את פירות ההשקעה שלך בישיבה התיכונית ודווקא ישיבות ההסדר והגבוהות נהנות מהם, אך ברגעי משבר וקושי, לך לך לאחת מהישיבות הגבוהות להן שלחת את בוגריך. עמוד והתבונן בהם וראה את הרצינות וההתמדה שלא הכרת מעולם ושאב מהן כוח לעבודה נוספת עם תלמידיך בהווה.
