על יאנוש קורצ'אק כולנו שמענו. כולם יודעים לספר על מנהל בית היתומים המתבולל, שהנאצים הציעו לו להינצל אך הוא העדיף לצעוד עם חניכיו מבית היתומים אל המוות. חלקנו נתקלנו בהגותו החינוכית במסגרת סמינריון הדרכה, שירות לאומי או לימודי חינוך. יתכן ואפילו קראנו ספרים שכתב ותורגמו לעברית (כמו "יותם הקסם"). בדיוק על כך מצירה יואנה אולצ'אק רוניקייר, כותבת הספר "קורצ'אק- ניסיון לביוגרפיה". מחברת הספר היא נכדה של המוציאים לאור של כתביו של קורצ'אק שהיו מיודדים איתו. לטענתה, הפספוס הגדול הוא שזוכרים את המעשים- אכן הענקיים- שעשה ברגעיו האחרונים, בעוד דמותו העצומה נבלעת בתהום הנשייה. או כפי שכתב הוא עצמו: "המוות אינו קשה- קשים הרבה יותר הם החיים". מתוך ההיכרות המשפחתית איתו (אימה היא הראשונה שהוציאה עליו ביוגרפיה, מיד לאחר השואה) היא מראה בספרה עד כמה היו חייו משמעותיים ועמוסים בעשייה, ועל כן יש בכך מן העוול לזכור לו את הרגעים האחרונים בלבד. קורצ'אק, שהיה שמו הספרותי של הנריק גולדשמיט, היה רופא צעיר, מחנך עם רעיונות חדשניים, וסופר שייסד את כתב העת הראשון בעולם שנועד לילדים ונערך ע''י ילדים. בניסיון שלה לביוגרפיה, נסקרת ילדותו במשפחה מתבוללת, התבגרותו ומסירותו לרעיונות גדולים, על חשבון חייו האישיים. פריטים רבים נאספו מתוך האוטוביוגרפיה, שכתב ימים ספורים לפני שנלקח להשמדה והצליח להבריח מתוך הגטו. היומן פורסם ב-1958 וניכר ממנו כי למרות שהיה אדם רציונלי וספקן, היה בעל אמונה דתית עמוקה. מחברת הספר ערכה מחקר הסטורי מקיף והשתמשה בכתבים שלו ועליו, ובכך יצרה תמונה מרתקת של אדם גדול.
