תקציב המדינה לשנים 2013 ו2014 לא מוגדר באופן רשמי כתקציב צנע, אולם לדעתם של כלכלנים בכירים זו משמעותו המעשית.

תקציב שכולל קיצוץ מעמיק בשורה של סעיפים שפוגעים ישירות ברבבות אזרחים, בנוסף להעלאת מיסים, משמעותו בפועל היא צנע ומטרתו ברורה: לסגור את הגירעון העמוק שנוצר בתקציב המדינה. הדימוי המקובל והאהוב על שרי אוצר וראשי ממשלה בהקשר הזה הוא של משק הבית.

כאשר משק בית פרטי נכנס למצב של גירעון מתמשך הפתרון הוא אחד: קיצוץ בהוצאות והגדלת הכנסות. אך כבר בשנות ה30 של המאה הקודמת, במשבר הכלכלי הגדול שפקד את ארה"ב, התבררה תופעה כלכלית שמאז הפכה למוכרת וידועה. הניסיון לייצר צנע על מנת לאזן תקציב של מדינה עלול להוביל לתגובת שרשרת שסופה הוא דווקא בהגדלת הגירעון.

על מנת להסביר כיצד הדבר קורה, צריך להבין איך מדינה מממנת את הוצאותיה. למדינה יש שני סוגים עיקריים של הכנסות: ממיסים ומעסקים. ההכנסות ממיסים בנויות כך שהמדינה נוטלת לעצמה בכל מיני 'נקודות גבייה' נתחים מהמחזור הכלכלי הכולל. כך לוקחת המדינה 17 (עוד מעט 18) אחוזים מכל עסקה סופית, כלומר עסקה בין קמעונאי לצרכן או בין נותן שירות לצרכן. המדינה לוקחת אחוזים משתנים מהכנסתו של כל עובד שמגיע לסף המס וכך גם אחוזים מסוימים מרווחיה של כל חברה עסקית. באותו אופן לוקחת המדינה עוד סכומי כסף בנקודות שונות בפעילות הכלכלית.

המשותף לכל ההכנסות הללו הוא שגובהן תלוי בכמות הפעילות הכלכלית במדינה. אם רמת הפעילות הכלכלית יורדת, כך גם רמת ההכנסות. אם המדינה מקצצת קצבאות, אזרחים רבים קונים פחות. אם המדינה מעלה מיסים, אזרחים אחרים קונים פחות. אווירת הצנע כשלעצמה גורמת אף היא לירידה ברמת הפעילות הכלכלית. התוצאה: פחות מיסים ולעיתים קרובות גם פחות רווחים מהפעילות העסקית של המדינה. כך גורם הצנע לירידה בהכנסות המדינה, אשר מקזזת את מרבית - אם לא את כל - ההפחתה בהוצאות והעלאת שיעורי המס. מקובל להניח גם שהעלאת שיעורי המס גורמת לעלייה בהיקף העלמות המס, מה שמקשה עוד יותר את ההתמודדות עם הגירעון.

תופעה כזו של מדיניות צנע שלא הביאה להפחתה בגירעון ניתן לראות בכמה ממדינות אירופה שנכנסו למדיניות צנע בשנתיים האחרונות. יוון, ספרד ואיטליה מנסות כעת לעבור למדיניות מכוונת של הגדלת הגירעון, בניסיון להגביר את הפעילות במשק על מנת לצמצם את הגירעון בטווח הארוך. כלכלנים שונים מעלים כעת את החשש כי מדיניות הצנע שמוביל לפיד בגיבוי חלקי של ראש הממשלה ובתמיכה גלויה של נגיד בנק ישראל, איננה מה שהמשק הישראלי זקוק לו. לדעתם היה אמנם צריך לבצע צעדים להפחתת הגירעון, אולם הם היו צריכים להיות הרבה פחות דרסטיים, ואילו הצעדים שננקטו עלולים להביא לתוצאה ההפוכה.

הצד האפל של הריבית הנמוכה

זה זמן רב שהריביות בישראל בפרט ובעולם המערבי בכלל הן נמוכות, נמוכות מאוד אפילו. לא מדובר רק בתוצאת המשבר הכלכלי שהחל בשנת 2007, אלא בתהליך ארוך שהתחיל עוד בראשית העשור הקודם. משיעורי ריבית פריים דו-ספרתית שנועדה להגן מפני לחצים אינפלציוניים כבדים, עברו מרבית מדינות המערב לריבית חד ספרתית. בהמשך, כידוע, בעקבות המשבר הכלכלי, ירדו הריביות עוד יותר ולמעשה הפכו לריביות ריאליות שליליות. ריבית ריאלית שלילית היא ריבית נמוכה משיעור האינפלציה, שלמעשה גורמת לכך שערך הכסף נשחק. אם בתחילה נדמה היה שהמשבר הכלכלי העולמי יסתיים מהר, כעת נראה שסופו עוד רחוק. יחד עם סיומו המתרחק של המשבר, גם סופה של תקופת הריביות הנמוכות טרם נראה.

משמעותה של ריבית נמוכה היא למעשה 'כסף זול'. בעקבות הריביות הנמוכות אנחנו משלמים היום הרבה פחות על ההלוואות שאנו נוטלים. בשוק המשכנתאות ירידת הריביות מורגשת מאוד. אולם לא רק בשוק זה -  הריבית הנמוכה והכסף הזמין והזול מסייעים מאוד למגזר העסקי שכסף מזומן הוא המנוע העיקרי שלו.

אבל לריבית הנמוכה יש גם מחיר גבוה, והוא מותה של ההשקעה הסולידית. אם בראשית שנות ה-2000 ניתן היה לקבל ריבית ריאלית של 89 אחוזים על חיסכון בנקאי לתקופה של שנתיים-שלוש, היום המצב שונה בתכלית. ריבית ריאלית של אחוז או שניים על חיסכון מעין זה (בהתאם לגודלו של הסכום ולמשך הפיקדון) היא כמעט כל מה שאפשר לקבל. סביבת הריבית הנמוכה מאפשרת אמנם ללוות בזול, אולם היא מעיקה מאוד על היכולת להשקיע את הכסף בביטחון.

התוצאה של המצב שנוצר היא מיליארדי שקלים שמחפשים אפיק השקעה. לישראלים לקח כמה שנים עד שהמצב החדש חלחל לתודעה, אך היום כבר ברור לכולם שפיקדון בנקאי הוא אפיק בעייתי לשמירה על הכסף. הצרה היא שאפיקים אחרים שהיוו בעבר מוצא נוח לכספי הציבור נחשבים כיום למשענת קנה רצוץ. יותר מעשור לקח לישראלים להשתחרר מטראומת משבר מניות הבנקים ולחזור לבורסה. ואכן היו אלו שנים של פריחה לשוק המניות. אולם משבר 2008 שהביא לצניחה של המדדים המובילים ב50 אחוזים בתוך חודשים ספורים, החזיר את חוסר האמון בבורסה.

השילוב בין הריביות הנמוכות לבין החשדנות מהשקעה בבורסה הוא שהביא לגאות בשוק הנדל"ן. הבעיה בשוק הנדל"ן איננה רק מחסור בדירות. הסיטואציה שנוצרה, שבה אין אפיק טוב להשקעת כספים, לצד אפשרות למנף בקלות השקעה בנדל"ן באמצעות משכנתאות זולות, הביאה לעלייה חדה בביקוש לדירות. בישראל נתפסת ההשקעה בנדל"ן כסולידית, בעיקר משום ששוק הנדל"ן בישראל מעולם לא עבר צניחת מחירים חדה. בארה"ב לעומת זאת, מבינים כיום המשקיעים כי גם מחירי הנדל"ן יכולים לצנוח. כעת נותר לקוות שגם ירידה במחירי הנדל"ן לא תביא למצב של פיצוץ בועה.