'דרך אחרת', חגִי בן ארצי, הוצאת ידיעות אחרונות, 174 עמ' הרומן האוטוביוגרפי של ד"ר חגי בן ארצי העמיד אותי בפני הצורך לשאול. לא שאלות מטרידות או חסרות חשיבות, אלא תהייה אמיתית, לבחון מאין באנו ובעיקר לאן אנחנו לא הולכים. לשאול באומץ, כמו המחבר, שהתשובות שניתנו לו הצליחו לחדד את התחושה כי לכל שאלה יש תשובה. כמעט. כמו אצל סופרים ישראלים רבים, גם כתיבתו של בן ארצי משרטטת מארג משפחתי סבוך, אינטימי ויותר מכל - יהודי. סיפור משפחת בן ארצי הוא בעצם סיפורו של העם היהודי במאה השנים האחרונות: געגועים עזים לארץ אבות, חיבור לאדמה ושואה אחת בלתי נתפסת, ששינתה את כולנו לנצח. את עיקר תשומת הלב מושך סיפורה האישי של חוה, אם המשפחה, שנטשה את משפחתה החרדית בשכונת מאה שערים הירושלמית, והתחתנה עם חלוץ חילוני (שמואל בן ארצי) יוצא ישיבת המוסר נוברדוק. על רקע המתיחות המשפחתית והקרע בין ההורים לבתם הבכורה, החלה מערכת יחסים נדירה וכמעט פלאית בין הנכד הפעוט (המחבר) שנפשו "כמהה לקצת יהדות" למשפחת אמו, שלא סלחה לה עד יומה האחרון. אחד ההישגים החשובים של הספר הוא יכולתו לפעול בד בבד, בשני צירים מקבילים ולצד תיאור הדמויות (הרדיקאליות משהו) של משפחת בן ארצי, מתוארים בחיות אירועים היסטוריים בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל. בן ארצי מצליח באופן עדין ומתוחכם, ואולי גם לא מודע בחלקו, להדגים ביצירתיות מרשימה מהי אהבה משפחתית ואיך התנ"ך הופך להיות הנושא המרכזי סביבו מתלכדים כולם (כל ילדי המשפחה זכו במקומות הראשונים בחידוני התנ"ך לנוער). גיבורי 'דרך אחרת' מתוארים באופן חם וקרוב וחושפים את עולמם הפנימי מתוך השבר הגדול של מלחמות ישראל. הידיעה כי ציונות ללא חיבור למקורות לא תחזיק מעמד לאורך זמן החלה לחלחל לכל שכבות הציבור היהודי שחזה בטובי בניו אורזים מזוודה גדולה, ושמים פניהם אל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. גם אחיו הצעיר של גיבור הסיפור, אמציה, החליט לנסות את מזלו מעבר לים והיגר עם משפחתו לאמריקה, מעשה שגרם כאב לב גדול לאבי המשפחה, שמואל. "טעינו בכך שחשבנו שארץ ישראל תהיה יקרה לילדינו ללא החינוך הדתי שקיבלנו בגולה. חשבנו שילדינו, שנולדו בארץ, יאהבו אותה כמו שכל אדם אוהב את מולדתו. אבל טעינו. בלי לחזור אל האמונה העתיקה באלוקי ישראל, ואל התורה ומצוותיה לא נוכל להחזיק פה מעמד". וכמו בתזמון מושלם, לאחר מסע ארוך ומטלטל, כאשר הקורא הופך בעצמו לשותף סמוי בכל חיבוטי הנפש, חוזרות הדמויות הראשיות אל העבר, אותו נטשו בזלזול וברעש גדול. והחרטה עמוקה כל כך, מלאת נחמה. בוערת. ובסוף הרי תמיד יש דרך אחרת.
