ראש ממשלת קנדה, סטיבן הרפר, בשיחה עם רוברט רובין, יו"ר משותף של המועצה ליחסי חוץ (CFR), התייחס למדיניות ממשלתו לאור מסכת האיומים הכלכליים והביטחוניים בטווח הקצר והארוך. על כך מדווח אתר שלום טורונטו. בתחום הכלכלי ציין הרפר, כי גורמי היסוד הכלכליים בקנדה איתנים מאוד. הצמיחה אמנם איטית, אבל היא יציבה מאוד ובשיעור הגבוה ביותר מאז המיתון במדינות ה-ג'י 7. כמו כן,שיעור המס הוא הנמוך ביותר בחמישים השנים האחרונות ושיעור החוב הנמוך ביותר בהשוואה לשבע המדינות המפותחות ביותר. כל האיומים על קנדה הם חיצוניים, הסביר הרפר, שהוסיף כי קנדה לא סבלה מבעיות כלכליות משמעותיות כגון אלה שהובילו למשבר העולמי, שכן המערכת הבנקאית יציבה והבעיות בשוק הנדל"ן והגירעון אינם כה חמורים. לדבריו, המיתון בקנדה נגרם בגלל השפעת ההתפתחויות בשווקים הכלכליים החיצוניים, שהשפיעו על מחירי הסחורות, וגורמים ימשיכו להוות בלמים בפני צמיחה בטווח הקרוב והבינוני. החוב ההולך וגדל של משקי הבית הוא אחד האתגרים שטופלו על ידי הממשלה, אמר הרפר, בין היתר באמצעות שינוי הכללים לקבלת משכנתאות, ומדיניות זו הביאה לדבריו לשינוי חיובי משמעותי. בהקשר אחר, הזכיר הרפר את החשיבות שהוא מייחס לפרויקט צינור הנפט "קיסטון", שיעביר את הנפט מאלברטה לבתי הזיקוק בדרום ארה"ב. הוא הדגיש את היתרונות של הפרויקט שיצור 40 אלף מקומות עבודה חדשים, יפחית ב-40 אחוזים את התלות של ארה"ב בנפט ממקורות זרים ויעניק ביטחון בשוק מקורות האנרגיה, לעומת יבוא הנפט כיום מוונצואלה. הרפר העריך, כי בסופו של דבר תהיה תמיכה רחבה בארה"ב בפרויקט צינור הנפט לאור יתרונותיו הכלכליים לשתי המדינות, והוא המעיט בסכנות לאיכות הסביבה לאור תהליך הרגולציה הקפדני בקנדה, שיבטיח מזעור סכנות בתחום זה. כאשר נשאל על אתגרים אחרים העומדים בפניה של קנדה ציין הרפר את האיומים הביטחוניים, פיגועי הטרור, ובנימה מבודחת גם את הסכנה שהציבור הקנדי יבחר בממשלה הלא נכונה. הרפר ציין, כי ממשלת קנדה, כמו ממשלות אחרות, מוטרדת מאוד מההתפתחויות במזרח התיכון. הוא הזכיר, כי נמתחה עליו ביקורת מבית כאשר לא הזדרז לתמוך באופן מלא במהפכה במצרים, ומשום שביטא גישה זהירה נוכח הסכנות הטמונות במהפכה. כיום, אמר הרפר, ניתן לראות את ההשלכות של הציפיות הבלתי ריאליות באביב הערבי במצרים, לא רק מצד גורמים חיצוניים אלא גם בקרב התושבים המקומיים. הרפר אינו מתחרט על ההשתתפות בקואליציה הבינלאומית שסייעה למורדים להפיל את שלטון קדאפי, ולמרות הבעיות הקיימות במדינה זו, הוא סבור, כי המהלך השתלם. לעומת זאת, בסוריה, סבור הרפר, המצב שונה בתכלית, שכן מתנהלת במדינה זו מלחמה עדתית אכזרית בין שני גורמים קיצוניים. קנדה הטילה מסכת סנקציות קשה מאוד נגד המשטר הסורי, ובמקביל היא נזהרת שלא לחמש את הכוחות המורדים, בגלל הסכנה בחיזוקם של כוחות שיעדיהם אינם ברורים (רומז לגורמים האסלאמיים הקיצוניים). עיקר המאמץ הקנדי, אמר הרפר, מכוון לתחום ההומניטרי בסיוע למדינות השכנות הקולטות פליטים, ובניסיון דיפלומטי להביא את שני הצדדים לשולחן המו"מ בתקווה שיצליחו להגיע ליישוב הסכסוך בדרכי שלום ולהעברת השלטון ללא זעזועים נוספים. ביוזמתו העלה הרפר את סוגיית תמיכתה האיתנה של ממשלת קנדה במדינת ישראל, כשהוא מותח ביקורת על תפיסה קצרת רואי של מדינות מערבית ביחס לישראל, ומדגיש כי ישראל החזקה והדמוקרטית היא בעלת הברית היחידה של המערב במזרח התיכון. הרפר ציין, כי היחלשות התמיכה בישראל תהיה השגיאה הגדולה ביותר לטווח הארוך, ולפיכך התחייב כי כל עוד הוא מכהן בתפקיד ראש הממשלה, ממשלת קנדה תמשיך לתמוך בישראל, הנמצאת בסביבה בעייתית במיוחד, המחייבת אותה להיות טרודה בנושא הביטחון, ובכלל זה האיום הצבאי והגרעיני האיראני, שהוא כיום, על פי דברי הרפר, האיום הגדול ביותר לשלום העולם. לצד התמיכה, אמר הרפר, כי הממשלה מדרבנת את ישראל לחזור לשולחן המו"מ לשלום עם הפלסטינים כדי להשיג בו התקדמות מדינית. יחד עם זאת, הוא ביקש להנמיך ציפיות באומרו כי לא קיימת נוסחת פלא שתביא להסדר אזורי, שכן המזרח התיכון כולו מצוי בתמורות שסיבותיהן אינן קשורות לסוגיה הפלסטינית או לשאלת קיומה של מדינת ישראל.
