ביום ראשון השבוע הגיע לקיצו חלום ישראלי נוסף. 'בטר פלייס', החברה ששמה הבטיח מקום טוב יותר, הודיעה כי למעשה פשטה את הרגל. ההודעה באה לאחר שהחברה האם, 'החברה לישראל' שבשליטת עידן עופר, החליטה לא להשקיע עוד כסף בחברה. עד להודעת פשיטת הרגל השקיעה החברה לישראל בבטר פלייס 850 מיליון דולר, ולאחר שהתברר כי הניסיונות להעמיד את המיזם על רגליו כשלו, הוחלט לסגור את ברז המזומנים. על מנת לעשות צדק היסטורי עם החברה ועם חלומו של היזם, שי אגסי, צריך לומר בקול גדול כי מדובר ככל הנראה בחברה שפשוט הקדימה את זמנה. העתיד בתחום הרכב הפרטי בעולם יהיה נתון ככל הנראה לרכב החשמלי, ובמובן זה אגסי דווקא צדק וזיהה באופן נכון את המגמה שאליה יש לשאוף. אך נכון להיום לכלי הרכב המונעים באמצעות חשמל ישנם כמה חסרונות, כשהמרכזי מכולם הוא טווח הנסיעה. טרם נמצאה הדרך לתת לרכב מונע בחשמל טווח נסיעה דומה לזה שיש כיום לכלי רכב המונעים בבנזין או בסולר. מאחר שפתרון טכנולוגי איננו בנמצא, ניסתה בטר פלייס ללכת בדרך עוקפת, לתת פתרון לוגיסטי לבעיה הטכנולוגית. החידוש העיקרי במודל של אגסי היה הקמת תחנות החלפת סוללות, כך שמי שזקוק לנסיעה ארוכה יוכל לעבור בדרך בתחנה כזו ולהחליף במהירות לסוללה טעונה. אלא שהניסיון לתת פתרון לוגיסטי לבעיה הטכנולוגית היה גם נקודת הכשל של המיזם. מהר מאוד התברר שחלק גדול מהישראלים חושש מטווח הנסיעה הקצר של הרכב. גם העובדה שבמקרה שהסוללה נגמרת באופן מפתיע אין שום פתרון מלבד גרירת הרכב לתחנת החלפה או הטענה הבהילה את הנהגים. מעבר לכך, הפריע להם גם המודל של רכישת הרכב החשמלי בשיטה שקבעה בטר פלייס. בניגוד לרכישת רכב בנזין, בו למעשה מרגע רכישת הרכב מתנתק הקשר בין המוכר לקונה, ברכב החשמלי הרכישה היא רק תחילתה של מערכת היחסים עם החברה. הצורך בנקודות טעינה אישיות, בהחלפה תקופתית של הסוללה ובנקודות ההחלפה בדרכים, כמו גם המודל העסקי של הרכישה, יצרו מצב של תלות מתמשכת בחברה. התוצאה של כל החסרונות הללו הייתה קריסה מוחלטת של המודל העסקי של בטר פלייס. גם לאחר שהמיזם יצא לדרכו באופן מלא, התברר שהרוכשים לא ממהרים לצבוא על משרדי החברה. אגסי, שתכנן למכור אלפי מכוניות תוך שנים ספורות, גילה שהמציאות רחוקה מכך. גם מי שתיאורטית היה מוכן נפשית לעבור לרכב חשמלי, לא בטח במיזם הנוכחי ולא מיהר לרכוש לעצמו רכב כזה. כך מצא את עצמו אגסי לפני כמה חודשים מחוץ לחברה, וכשהתברר שגם מנהל חדש לא יוכל לשקם את המודל, הוחלט לסגור את העסק סופית. כעת נותר לקוות שהטעם המר לא ירתיע ישראלים מלעבור לעידן הרכב החשמלי, כשזה יגיע בסופו של דבר לבשלות. תואר או מקצוע? בחודשים אלה מתבצעת במוסדות להשכלה גבוהה ההרשמה לשנת הלימודים הבאה, והסטודנטים לעתיד נדרשים לבחון את מצבם ולקבל החלטות גורליות לעתידם. בשלב זה מתקבלות ההחלטות שישפיעו על עתידו התעסוקתי של הסטודנט לעתיד, לפעמים לשנים ספורות ולעיתים לשנות דור. את הלימודים האקדמיים ניתן לחלק באופן גס לשני סוגים עיקריים: לימודים כלליים ולימודי מקצוע. בצד הראשון נמצאים תארים אקדמיים מכל התחומים, אשר עניינם הוא לימוד תחום ידע והם אינם מקנים לבוגריהם מקצוע מוגדר בשוק התעסוקה. בצד השני נמצאים תארים שבסופם רכישת מקצוע מוגדר, ולעיתים גם תעודה מקצועית או רישיון רלוונטי. דוגמאות לשני הסוגים ניתן לתת למכביר, אך חשוב להבין כי תארים משני הסוגים קיימים כמעט בכל התחומים. הסוג הראשון של תארים כולל תחומי ידע כמו פילוסופיה והיסטוריה, מתמטיקה ופיזיקה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, כאשר כל זוג מתחומי הידע הללו שייך לפקולטה אחרת. הסוג השני כולל תארים מקצועיים דוגמת חשבונאות, משפטים, ריפוי בעיסוק, הנדסה, אדריכלות ועוד. מי שיודע כבר מגיל 15 באיזה מקצוע הוא מעוניין לעסוק בחיים לא צריך להתלבט הרבה. במידה שנתוניו האישיים מתאימים, נותר לו למצוא מוסד מתאים ולהירשם. גם כאן חשוב לדעת כי קיימים הבדלים משמעותיים בין המוסדות המלמדים את אותו המקצוע. יש מוסדות שהתעודה שהם מעניקים יוקרתית יותר וכאלו שהתואר שלהם נחשב פחות. מנגד, גם דרישות הלימודים אינן דומות בכל המוסדות. יש מוסדות שבהם הלימודים קשים יותר ויש כאלו שפחות. חשוב להתאים את ההרשמה ליכולות, אך לזכור כי לימודים במוסד נחשב מקלים על ההתמודדות באחד הצמתים המורכבים ביותר בשוק העבודה, שלב מציאת העבודה הראשונה. העניין מורכב יותר אצל מי שאינם יודעים בדיוק מה הם רוצים לעשות בחיים. במקרים רבים קיימת נטייה אצל קרובי המשפחה או החברים לדחוף את המתלבטים הצעירים ללמוד משהו פרקטי, כלומר מקצוע מעשי. הבעיה היא שכיוון שהמקצועות המעשיים הם רבים, והלימודים הם בדרך כלל קשים, רוב הסטודנטים נדחפים ללמוד מקצועות מוצפים, כאשר שתי הדוגמאות הנפוצות ביותר הן משפטים (כלומר עריכת דין) וחשבונאות (ראיית חשבון). אולם בחירה במקצועות הללו עלולה להיות הרת אסון מאוחר יותר בשוק העבודה. בוגר תואר בהיסטוריה או בפיזיקה שמעמיד את עצמו כמועמד לכל משרה שאיננה דורשת הכשרה ספציפית ייבחן בעיקר לפי כישוריו האישיים. כשאדם שמחזיק בידיו תעודה מקצועית יציג מועמדות למשרה כזו, תעלה מולו תמיד השאלה "למה אתה לא עוסק במקצוע שלך?". מנגד, באותם מקצועות מוצפים רמת השכר הולכת ויורדת ומציאת העבודה קשה. יותר מבוקשים הם שלל מקצועות ההנדסה, אשר בהם השוק איננו מוצף. אך גם כאן, מציאת העבודה הראשונה היא משוכה, אולם השקעת מאמץ מתאים תאפשר לקבל הזדמנות ראשונה שלאחריה השוק פתוח לרווחה.
