הלכות מזוזה. הלכה כסדרה בצה"ל. כתבו וערכו: סרן הרב אלכסנדר זאב רונס, סרן הרב דב ברקוביץ, סרן הרב חנניה שפרן, אל"מ הרב איל קרים ועוד. ת"א, ענף הלכה ברבנות הצבאית, תשע"ב. 142 עמ'. (03-5695170) לפני למעלה משנה הופק והופץ ספרון הלכתי מבית מדרשה של הרבנות הצבאית, שבו סידר וערך וסיכם ופירט צוות מתוך הרבנות הצבאית, לאחר עבודה מאומצת, את הלכות מזוזה בהתאם למציאות הצבאית המגוונת. רוב השאלות לא מיועדות דווקא למערכת הצבאית, אך בכל פרק ישנם סעיפים המיוחדים לה, כמו למשל חיוב מזוזה בצוללת, בתא כלא צבאי, בעמדות שמירה מסוגים שונים, בכלבייה של יחידת הכלבנים, בפתח המיועד לחירום בלבד, בבית התפוס זמנית ע"י הצבא וכד'. יש גם בירורים עקרוניים ומעשיים הקשורים במיוחד למערכת זו, כמו על מי מוטלת חובת קביעת המזוזה (על מפקדי הצבא, על החייל המתגורר במבנה הצבאי, על הרב הצבאי וכד'), כל כמה זמן יש לבדוק את המזוזות הצבאיות (מזוזות של יחיד או של ציבור) והאם תדירות הבדיקה תלויה במיקום המזוזה (מקום המיועד לרבים, מקום שאירעה בו שריפה, מקום שעבר שיפוץ וכד'), ועוד ועוד. הספר חוּלק לרבנים הצבאיים ולכל דורש, ונודע רק בין המשתמשים בו, עד שעלה כתב 'הארץ' על כך שגם בספר התמים הזה אפשר למצוא 'חומר' כדי לפגוע ברבנות הצבאית: בין השאר דנים מחברי הספר אם רכוש המדינה נחשב רכוש ציבורי או רכוש של שותפים, ואם הוא רכוש של שותפים – לכאורה שותפות גוי פוטרת לגמרי ממצוות מזוזה! בתוך הדיון מועלית הסברא שגם אם מדובר על רכוש שותפים, היות וזו מדינה יהודית הרכוש נחשב רכוש יהודי וחייב במזוזה על פי הדין, מפני ש"התפישה הרואה את הגויים כשקולים לישראל בזכויותיהם במדינה נוגדת את דעת התורה". גזענות! עוד מצא אותו כתב חרוץ שנפסק בספר שגם נשים חייבות במזוזה, ובכל זאת לא מקובל שאשה תקבע את המזוזה בטקס ציבורי. הדרת נשים! מהומה פרצה, וכדי להוריד את הלהבות ביקש הרב הצבאי הראשי להפסיק את הפצת הספר החשוב והיפה הזה, אולם הוא עדיין ניתן להשגה כקובץ מצולם בקישור הזה . הכותבים הם מבכירי תלמידי החכמים ברבנות הצבאית (בסדיר ובמילואים), הספר ערוך בשפה ברורה עם הכרעות מסודרות וציון מקורות שלם, ואם אי אפשר כרגע להחזיקו במדף (הפצתו הופסקה, כנ"ל) ראוי לפחות שהעוסקים בהלכות אלו יורידו אותו למחשב. כגר כאזרח. בירור וליבון ענייני גירות. קבלת מצוות, דברים שבלב, דין בית דין בגירות, גירות לשם אישות, הלכות וספיקות בגירות ועוד עניינים. מרדכי אלתר. ירושלים, תשע"ג. 63+תקפז+15+53 עמ'. (052-7639257) סוגיית הגירות והגרים ושאלת 'מיהו יהודי' ומיהו גר לא יורדות מהשולחן הציבורי. נפלו (ואולי עוד ייפלו) בגללן ממשלות, ובהן חלוקים מכל וכל זה על זה תלמידי חכמים מחוגים שונים. אולם לפני הכל זוהי שאלה הלכתית-למדנית כבדה ביותר, שמתמקדת בעיקר בנקודה אחת: האם הגר המתגייר חייב כחלק מובנה מגירותו לקבל עליו עול תרי"ג מצוות כפשוטו וכהלכתו ואחרת אינו גר, או שברמות שונות של 'דיעבד' ניתן להקל ולהסתפק בקבלת מצוות חלקית, ברצון להצטרף 'לאומה היהודית', באמירה פורמלית שיש בה קבלת מצוות גם אם כנותה מסופקת ועוד. על מדוכה זו ישבו גדולי ישראל כבר דורות רבים, והיא הפכה כידוע לאקטואלית ביותר בימים אלו, בעיקר אחרי הרעש שעורר הרב שרמן כאשר פסל באופן גורף את גיוריהם של הרב דרוקמן ובית דינו. הרב אלתר, תלמיד חכם ירושלמי, צאצא לאדמו"רי גור ובוגר ישיבת חברון, ניסה להקיף את כל הנושא בספר עב כרס הכולל 65 פרקים ולמעלה משבע מאות עמודים. הוא נוטה לדעת הפוסקים שקבלת המצוות בלב, למרות שקשה לבדוק את כנותה, היא מרכזה של הגירות, ובכל מקום שקיים ספק סביר אם היא קיימת – הגירות מסופקת, וכאשר סביר שהיא אינה קיימת – גם הגירות אינה גירות. בין השאר הוא דן באריכות בדעתו הידועה של הרב אמסלם שגר שהוא 'מזרע ישראל' יש להקל בגירותו, וכבר בראשית דבריו הוא חוזר לאותה נקודה: אם אין מדובר בקבלת מצוות כנה הדיון אינו רלוונטי, אין כאן גירות! בתוך דבריו דן הרב אלתר גם בדעותיהם של הנצי"ב מוולוז'ין והראשל"צ הרב עוזיאל ואחרים שדעתם שונה בחלק מן הסוגיות. לא חייבים לקבל את כל האמור בספר כדי להסכים שמדובר על ספר מרכזי ביותר לכל העוסקים בסוגיא קשה זו.
