אחד הסיפורים הפחות ידועים על המלחמה ההירואית שהתנהלה בגטו ורשה , הוא על הארגון הצבאי היהודי "אצ''י", מייסודה של תנועת בית''ר. חלקו של הארגון במרד נחשף רק בשנת 1963, בעת שחיים לזר ביחד עם רעייתו חיה ערכו תחקיר מקיף והוציאו אותו לאור. לאחרונה הוציאו במכון ז'בוטינסקי את התחקיר במהדורה חדשה, לציון 70 שנה למרד גטו ורשה. מהתחקיר ניתן ללמוד המון על הלוחמים היהודים האמיצים. התחקיר מתבסס על עדויות ומסמכים, ביקורים בורשה וניתוח של דוחו''ת שכתבו קצינים גרמנים בכירים בזמן המרד עצמו. הספר, עב הכרס והמקיף, מנתח את המצב בגטו ושופך אור על סיטואציות שונות- מפורסמות יותר ופחות- גם ע''י עדויות של סייענים פולנים ובדיקת כתביו של גנרל שטרופ שפיקד על הכוחות הגרמנים שחיסלו את הגטו. ב-1963, כשיצא התחקיר לראשונה, כבר התקבעו שמויהם של מרדכי אנילביץ', צביה לובטקין וחבריהם מארגון אי''ל והפכו למיתוס לאומי. מחברי הספר הצהירו כי אין ברצונם לנפץ את המיתוס אך כן להיאבק כדי לתקן את העוול עם הוספת שמותיהם של ליאון רודאל, פאוול פרנקל וחבריהם מאצ''י להיסטוריוגרפיה של המרד. כעת, שבעים שנה אחרי המרד, מטרתו של הספר נשארה: להוסיף לפנתיאון הגיבורים הלאומי את שמותיהם ואת זכרם. מדהים לגלות איך ההדרה של קבוצות מסוימות בשל השתייכות פוליטית "לא נכונה", מופיעה גם בתיעוד השואה, וכיצד השתקתה של קבוצה של שלמה שנטלה חלק במרד המפורסם ביותר בזמן מלחמת העולם השניה, נמשכת עד היום. חשוב לקרוא ולזכור.
