בבית המשפט העליון תלויים ועומדים ארבעה ערעורים, שהדיון בהם אוחד, והם מתבררים בהרכב מורחב של שבעה שופטים בראשות הנשיא גרוניס. בערעורים אלה מתבררת השאלה האם נכסים, המצויים במזרח ירושלים, ובעליהם הם תושבי איו"ש, הם נכסי נפקדים, כמשמעו בחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950. בהחלטה מיום 21.5.2013 ביקש בית המשפט העליון כי היועץ המשפטי לממשלה יידרש לסוגיה, בין היתר נוכח השלכותיה המדיניות האפשריות. היועץ המשפטי לממשלה נדרש לסוגיה, והחליט כי אכן המצב המשפטי הוא שנכסים, המצויים במזרח ירושלים, ובעליהם הם תושבי איו"ש, הם נכסי נפקדים. כך עולה מלשון חוק נכסי נפקדים ומהפסיקה של בית המשפט העליון. מנגד קבע היועץ המשפטי לממשלה, כי התיקים, התלויים ועומדים בבית המשפט העליון, יובאו בפני הוועדה המיוחדת, הפועלת לפי סעיף 29 לחוק נכסי נפקדים. זאת, על מנת שהוועדה תידרש לשאלה האם יש מקום להמליץ לאפוטרופוס על שחרורם של הנכסים, שהם, כאמור, נכסי נפקדים שהוקנו לאפוטרופוס. כן החליט היועץ המשפטי לממשלה כי הסוגיה תובא בפני הדרג המדיני. חוק נכסי נפקדים קובע, בהכללה, כי נכסים – המצויים בתוך שטח ישראל, ובעליהם הם אזרחים של מדינות אויב או נמצאים בשטח בכל חלק של ארץ-ישראל שמחוץ לשטח ישראל – הם נכסי נפקדים (סעיף 1 לחוק). נכסי נפקדים הם נכסים, שהבעלות בהם מוקנית לאפוטרופוס לנכסי נפקדים מכוח החוק (סעיף 4 לחוק). למרות זאת קובע חוק נכסי נפקדים שנכס נפקד, שהוקנה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים , רשאי האפוטרופוס לשחררו לבעליו על-פי המלצה של "וועדה מיוחדת", הפועלת לפי החוק (סעיפים 29-28 לחוק).
