מתברר, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, שהחברה שלנו לא הומופובית כפי שסיפרת לנו. מוזר, כי במשך ארבע שנים אתה וחבריך השתמשתם בשקר הגדול על "פשע שנאה" כדי לבצע פשע שנאה כלפיי וכלפי חבריי הדתיים. אנחנו, החשוכים, שמסוגלים לרצוח מישהו רק בגלל נטייתו המינית. למעשה, לא רק אותנו השמצת, אלא את החברה הישראלית כולה - שזקוקה לחינוך מחדש. הוצאת את דיבתו של הרחוב הישראלי, שבעצם מוכר לנו כמקום שמתהלכים בו בגאון ובבטחה אנשים מכל הסוגים. מקום שיש בו סולידריות ואחווה והושטת עזרה לאנשים זרים יותר מכל מקום אחר בעולם. אז מתברר שאנחנו לא הומופובים כפי שזעקת. אולי עוד מעט יתברר שאנחנו גם לא גזענים כמו שמציירים לנו. אולי יתברר שהחלוקה לכיתות נפרדות של עולים מאתיופיה ושל ילדים ותיקים, שהוגדרה כפשע גזעני, היתה בכלל לטובת העולים כאשר קיבלו יותר תגבור, יותר שעות עברית, ולמדו בכיתות קטנות יותר. אולי יתברר גם שההחלטה של הנהלת הסופרלנד היתה הן לטובת היהודים והן לטובת הערבים, והצליחה להפחית דרמטית את האלימות במקום. אולי נשמע שבסניף הרמת־אביבי של בנק הפועלים כבר היה ניסיון לא־טוב עם לקוחות מיפו, ולכן סירבו לאשר לקוחות חדשים מאותה סביבה. ייתכן גם שההמתנה בתור לרופא במאה שערים מחולקת לגברים ולנשים בנפרד לא מתוך שנאת נשים, אלא מתוך תפיסת עולם תרבותית שונה. מי יודע, אולי גם אנשי תג מחיר אינם פרי של "מערכת חינוך שלמה" אלא עבריינים לכל דבר ועניין, פשוט עבריינים. ואולי ההתפרצות האלימה בכיכר ציון לפני שנה לא היתה מתוך שנאת זרים (שהרי ערבים מסתובבים בביטחון במרכז העיר ירושלים וממלאים את החנויות ובתי האוכל) אלא קטטה מכוערת בין נערים, כזו המתרחשת מדי ערב, לצערנו, בכל מקום בארץ. ואולי גם ויכוחים פוליטיים כאן הם דיאלוג קולני, מותאם למזג האוויר, אך אינם תמיד "הסתה". כדאי שנתחיל לפקוח את העין והאוזן ולחדד: החברה הישראלית אינה גזענית ואינה מיזוגינית ואינה הומופובית. יש בה תופעות פסולות, ויש ברוך השם עבריינים, אבל אם תעלה על קרון ברכבת ישראל תוכל לראות שם זה לצד זה: הומוסקסואל לצד חרדי, ערבי לצד מתנחל, נערה חשופה לצד אישה חסודה, וכולם מקטרים יחד על המזגן ברכבת. אנחנו טובים יותר מכפי שרוצים לצייר. המאמר פורסם בעיתון "ישראל היום".
