מכתבי רבנים, פרסום אינטנסיבי ביומונים החרדיים, רמקולים בשעות הבוקר המוקדמות, ומה לא נעשה כדי להוציא את האברכים הירושלמים מהמיטה וכדי למחות נגד נשות הכותל שבאו הבוקר לכותל המערבי, כשבפועל הגיעו כמה מאות בודדות של מתפללים וכמידי ראש חודש.
אז מה קרה? מדוע ההפגנה כשלה? תלוי את מי אתם שואלים.
אם תשאלו את חברי מועצת העיר החרדיים בבירה, הם יסבירו שלהורים היה קשה להשתתף בתפילת המחאה "בשל השעה הבעייתית, אז נשלחים הילדים לבתי הספר". הצעירים, לעומתם, התבקשו בכל לשון של בקשה שלא להופיע בכותל המערבי כדי שלא להיגרר לפרובוקציות מיותרות וכפי שקרה בחודש שעבר.
אבל היו גם כאלה בקרב עסקני הציבור החרדי שלא בחלו לדבר קצת "מחוץ לקופסה". לדבריהם, הציבור החרדי כבר למד להבדיל בין מחאה למחאה, בין סוגיה לסוגיה, ובין עיקר לטפל.
"כאשר יצעדו בחורי ישיבה לבתי הכלא בעוון לימוד התורה ירעדו אמות הסיפים", מסביר אחד העסקנים שביקש להישאר שם. "במפגן המחאה ההוא לא יצטרכו פרסומים ביומונים או רמקולים ברחובות ירושלים. האינסטינקט הפנימי ידבר לבד".
"לעומת זאת במקרה הזה, הרושם היה שמוטב לתת לסיפור הזה לגווע מאליו. להראות לכולם שאין לנו עניין בהן. ככל שפחות יהיו כך ייטב, כך הסיפור יצבור פחות כותרות, כך נשות הכותל יקבלו פחות חשיפה ותהודה. ואולי זו היתה המחאה הטובה ביותר", אמר.
