במאמר הקודם "להיות שותפים באמת", תיארתי בהרחבה את חשיבות השיתוף, השיח, וההתעניינות ההדדית במסגרת הקשר הזוגי. עם זאת, לא פעם מתרחשים "תקלים", או אי הבנות הקשורות דווקא לעניין זה. האיש טוען שהאישה "מציקה ולוחצת עליו לדבר או להקשיב", האישה אומרת מצידה "שהוא לא מתעניין ובקושי משתף", ולעיתים, למרבה הפלא זה מתרחש - גם להפך. חשוב שנבין כי גם בהקשר הזה, גברים ונשים הם שונים (חשוב להדגיש - כי כל ההגדרות והחלוקות שאתאר כאן הינם כללים, ובוודאי שישנם גברים ונשים השונים מהמתואר). לא מזמן קראתי תיאור מעניין על הבדלים במבנה המוח של האיש והאישה. אצל האישה, החלק האחראי על התקשורת, הדיבור והרגש, גדול פי שניים מאשר אותו אזור אצל הגבר. כך שזה לא שהוא אינו רוצה לדבר איתך, אלא שהמינונים שהוא זקוק להם קטנים בהרבה משלך... ומעבר לכך. הרבה נשים זקוקות לשיתוף על מנת לפתור ולהתמודד עם מצוקותיהן. דרך השיחה, ההקשבה וההבנה הן מקבלות כוחות ומתחזקות. הגברים לעומת זאת, פועלים מעט אחרת. גבר באופן כללי פחות נוטה לשתף בענייניו, ובפרט כאשר הוא נתקל בקושי או התמודדות נקודתית. פעמים רבות הוא יעדיף קודם כל לנסות ולפתור את הקושי שלו - בעצמו. ואז עלולה להתרחש סיטואציה לא נעימה: האישה, עם החושים הרגישים מזהה "שעובר עליו משהו...", היא מנסה לשאול מה קרה. והוא רק רוצה כמה רגעים של שקט לעצמו. האישה מפרשת זאת לפעמים כהתרחקות שלו ממנה, וכתגובה היא עלולה להמשיך ללחוץ עליו לדבר ולספר. לבסוף הוא עלול לכעוס שהיא לא מניחה לו ומקשה עליו, והיא עלולה לחוש שהוא מתעלם או לא רגיש כלפיה... אך, חשוב להבין, שזה פשוט לא כך. העובדה שהאיש לא משתף במצוקה שלו (לפחות לא מיד), אינה מעידה על כך שהוא מתרחק או לא חפץ בקרבה, אלא שהוא זקוק לזמן - לעצמו. האיש מטבעו נוטה לפתור את בעיותיו בתוך עצמו ופחות לשתף ולהתייעץ, אך זה אינו אומר שהוא מתרחק ממך. זה רק אומר שדרך ההתמודדות שלו שונה משלך. וזה בסדר. דווקא נתינת מרחב, וכבוד אמיתי לשוני הזה יכולים לזרז את אותו הזמן שהאיש צריך לעצמו. כשהאיש (וגם אישה) מרגיש שמכבדים את צרכיו, שלא לוחצים, שנותנים לו את הזמן שהוא זקוק, יתעורר בו רצון גדול יותר להיפתח, לשתף ולחזור בחזרה למרחב המשפחתי והזוגי. אצל אישה המציאות לעיתים קרובות היא הפוכה. כאשר לאישה כואב או קשה, היא רוצה ומקווה שבעלה ישים לב, ישאל, יתעניין ויקשיב למצוקה שלה. לא פעם היא מתאפקת מלשתף מיד, בכדי לבדוק האם בן זוגה יבחין לבד כי משהו עובר עליה. כאשר האיש לא מצליח לזהות זאת היא עלולה להיפגע ולחוש: "כיצד הוא אינו מרגיש אותי.. איך הוא לא קולט מה עובר עלי?". למרבה הפלא, ייתכן שהוא דווקא קולט, אך לא ממש יודע מה לעשות עם זה. לא פעם שמעתי גברים המתארים, "כמו שאני זקוק לזמן של שקט לעצמי, ככה אני מעניק לה...". או בסגנון אחר: "אני רוצה לתת לה לעבור את הגל הזה... עדיף לא להתערב ולא לעורר עוד מהומה. זה יעבור לה ויהיה בסדר". חשוב להבין שהצורך של האישה, לא פעם- הוא בדיוק הפוך. האישה חפצה בהתעניינות, בקרבה ובתחושת אכפתיות: "קרה לך משהו, אני רואה שמשהו עובר עליך, רוצה לשתף?" שדר שכזה מעניק לה כוח ותחושה שהיא איננה לבד. בעלי איתי. כשהאיש מצליח להקשיב למצוקה של אשתו, להבין ולהשתתף איתה הוא מעניק לה מעל הכל את התחושה שהיא לא לבד. ברוב המקרים התעניינות זו מזרזת ומקצרת את הזמן הנדרש לאישה לצאת מאותו מצב רוח, ולחזור אל עצמה ואל המשפחה בכוחות רעננים ושמחים יותר. שגרה של שיתוף על אף השוני הקיים, כדאי וחשוב להשקיע וליצור באופן טבעי בבית, שגרה של השתתפות והתעניינות הדדית. שאלות כמו- איך עבר היום? איך היה בעבודה? איך היה עם הילדים? איך מתקדם הפרויקט? או איך את/ה מרגיש/ה? צריכות להיות שגורות על לשוננו באופן טבעי, חם ומתעניין. אווירה זו חשובה גם לקשר שלנו עם הילדים. כשאנו רגילים בבית להתעניינות הדדית כנה, אנו יוצרים קשר פתוח, משתף וקרוב בתוך המשפחה כולה. ועוד טיפ קטן למי שממש קשה לו או לה להבין את הזולת - רגע לפני שאת/ה מגיב/ה, תנסי/ה לדמיין מצב דומה למה שסופר לך, בחיים שלך. אם סיפרו לך על אכזבה, תזכר/י באכזבות בחייך. אם סיפרו לך על פחד, תנסי/ה לחשוב על רגעים שפחדת. ומתוך המקום הזה, מתוך החיבור לעצמך, ייתכן ותחוש/י שיש בך יכולת רבה יותר - להבין. לסיכום הדברים נזכיר כי כמו הרבה תחומי בקשר הזוגי, גם הצורך בשיתוף- התדירות, הסגנון והאופי שונים בין אדם לאדם בכלל, ובין איש לאישה בפרט. המוכנות שלנו ללמוד האחד את השני, לכבד את השוני, לתת מקום ולהשתדל זה בעבור זה- הם החלק העיקרי בדרך שלנו לקרבה ולשמחה אמתית. אודליה מימון (MA), טיפול זוגי ואישי והנחיית קבוצות, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים". otsarpnimi@gmail.com
