לתת עדיפות למשרתים במילואים / דני ון-בירן, קצין מילואים ראשי לשעבר הצעת חוק זכויות לתורמים למדינה נועדה להבטיח כי "מי שתורם למדינה יקבל את הזכויות המגיעות לו". הצעה זו נראית לכאורה נכונה. אלא שניתוח מעמיק מלמד כי היא מוצדקת רק לכאורה, וכי נכון יהיה להיטיב בדרכים אחרות עם מי ששירת בצבא או בשירות לאומי. לטעמי, נכון לתת זכויות עודפות בחוק לקבוצות אוכלוסייה שונות בשני מקרים: כאמצעי לתיקון קיפוח או עוול מתמשך, או כדרך להוקיר קבוצות הנושאות בעול גדול, יחסית לכלל האזרחים. שני נימוקים מובילים אותי לדעה כי הצעת החוק האמורה אינה נכונה. הנימוק הראשון נדון בהרחבה בתקשורת - העדפת יוצאי הצבא ומשרתי שירות לאומי פוגעת הלכה למעשה בקבוצות מיעוט שאינן משרתות על פי חוק, או בהתאם למדיניות של הממשלה או הצבא: ערבים, חרדים, מי שקיבלו פטור רפואי וכיוצא בזה. כמי שהשירות בצבא הוא ערך חשוב ביותר בעבורו, אינני חושב שיש לפגוע במי שהמדינה החליטה מנימוקיה שלה לא לגייסו. החוק גם לא יכול להיות אמצעי להבעת מורת רוח מתופעת ההשתמטות, ואותה יש למגר בדרכים של הסברה ואכיפה. הנימוק השני לא הובלט עד כה והוא נוגע לזווית הסתכלות אחרת על הסוגיה. בשנת 2008 נחקק 'חוק שירות המילואים'. בחוק זה נכלל סעיף ערכי המאפשר לממשלה ולגופים ציבוריים לנקוט פעולות ולקבוע כללים המעניקים עדיפות למי ששירת שירות מילואים פעיל. ניסוח סעיף זה נעשה כדי להבליט את ההוקרה שהמדינה מביעה לקבוצה נבחרת ומצומצמת של משרתי מילואים פעילים, הנושאים על גבם חלק ניכר מעול הביטחון השוטף. אם הצעת החוק הנוכחית תאושר, מתן זכויות עודפות יהפוך לנורמה ובכך תיפגע האפשרות להוקיר ולייחד את משרתי המילואים הפעילים. בלי כפיות טובה / בועז העצני בישראל אמור כל נער בגיל שמונה עשרה לתרום תרומה יקרה לחברה. הוא נתבע להתגייס לצבא ולהקדיש שלוש שנים להגנת העם והארץ, מתוך נכונות גם למסור את הנפש. בשלוש השנים הארוכות הללו הוא חי בתנאי משמעת לוחצת, שבהם העדפותיו האישיות נזנחות לטובת הארגון, התגמול הכספי מספיק בקושי לקצת ממתקים, והלימודים האקדמיים ובניית הבסיס הכלכלי לחיים נאלצים להמתין לסוף השירות. בנוסף לכך נוצר נתק ארוך בין לימודי התיכון ללימודים האקדמיים ורבים נזקקים לעוד תקופה של לימודי ריענון. מלבד הסיכון בנפילה או בפציעה, חלק מהחיילים משלמים על מאמצי האימונים בפגיעות גפיים וגב, ועליהם לצאת לעוד מסע ייסורים לתביעת זכויותיהם מול משרד הביטחון אשר מגלה אטימות לא קטנה. בנות דתיות אמורות לתרום גם הן שנתיים לשירות הלאומי. עד כאן התיאוריה. למעשה, מתגייסים כיום לצה"ל כ50 אחוזים מבני הנוער. לכל האחרים יש יתרון של שלוש שנים שבהן הם עוסקים במה שהם מעדיפים. לאור זאת, עצם השאלה מהווה סוג של כפיות טובה. הצעירים הללו, בנינו ובנותינו, שומרים עלינו, כולל על בני גילם שאינם משרתים, מסכין השוחטים של שכנינו החביבים והאביביים. לכן, בייחוד נוכח העובדה שאחוז המתגייסים הולך ופוחת, יש להגביר את ההטבות הניתנות לחיילים משרתים, לחיילים משוחררים ולאנשי מילואים. גם בתוך ההעדפות חייב להיות מדרג שבו מי שמשרת במקום מסוכן וקשה יותר יזכה בהטבות מפליגות יותר. אין דין סיירת אגוז כדין 'במחנה' וגלי צה"ל, עם כל הכבוד. המדינה חייבת לתגמל אותם גם כהכרת תודה, גם לצורך סגירת הפער של אובדן זמן הלימודים והעבודה, וגם כאיתות חינוכי של מתן יתרון ברור למי שתורם לכלל. תמריץ ראוי / יובל אלבשן, עמותת 'ידיד' אין בעיה במהלך הזה, זה מהלך חכם וראוי של המדינה כדי להודות לאלו שתורמים לה וכדי לתמרץ אחרים לאותה התרומה. זו הדרך של המדינה לדרג את התודה שלה לפי הצרכים שלה. הרי לא מי שהלך לצבא כמי שהלך להסדר, ולא הרי מי שהלך להסדר כמי שהלך ליחידת 8200, ולא הרי מי ששירתה בשירות לאומי כמי ששירתה כחיילת. המשרתים בצבא תורמים תרומה ניכרת ויש לגמול להם על כך. חייל או חיילת ששירתו שירות קרבי ובעיקר שירות רחוק מהבית, נמצאים בנקודת נחיתות ביחס לחברים שלהם שעבדו אחר הצהריים או התכוננו לבחינה הפסיכומטרית וכדומה. לכן למדינה יש זכות וחובה מוסרית לתת להם עדיפות. אין בכך בעיה כשמדובר ביהודים, אבל כשמדובר במוסלמים או באנשים שיש למדינה בעיה שישרתו – יש לחשוב על משהו אחר. אולי צריך להשוות את השירות הלאומי שלהם לשירות הקרבי ושיקבלו את התמרוץ המלא, כי במקרה שלהם המדינה עצמה היא שמונעת מהם לשרת בצבא. איני סבור שאפשר להתנגד לכך שלמדינה יש חובה מוסרית כלפי ששירת אותה, ואיני רואה שום בעיה משפטית שיכולה להתעורר בכך. המשפט אינו אמור להחליף את הממשל, אלא להיות כלי שרת שלו. תשובות הגולשים: העדפה מתקנת / אלחנן יהודה, נתניה מי ששירת ומילא את חובתו הלאומית בעבור דמי כיס בלבד, ראוי להעדפה מתקנת כלשהי בשובו מהצבא אל האזרחות, כשחבריו שלא מילאו חובתם הספיקו כבר ללמוד או לצבור ניסיון בעבודה. בנוסף לכך, בימינו חסרה הערכה למשרתים ויש אף זלזול מסוים בהם, וראוי לבצע פעולות שיש בהן לחזק את רוח משרתי החובה. זאת כדי לעודד את בוגרי התיכון בעת שהם מתכננים את עתידם ומתלבטים האם להתגייס. לחיילים ולבני הישיבות / דורון, פתח תקווה מה לנו להבדיל בין אחד שמוסר את נפשו להגנת עמו (ושלוש שנים מזמנו ובמילואים), ובין אחד שממית עצמו באוהלה של תורה כל חייו (להגנת עמו ונצחיותו), כל אלה ראויים לאפליה מתקנת על הקרבתם. כל השאר - לא.
