זו לא בדיחה גרועה וגם לא פרק חדש בסדרה 'מנהרת הזמן'. ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר לפיד הודיעו השבוע (א') כי החליטו למנות את פרופ' יעקב פרנקל לנגיד בנק ישראל. מי שאיננו נמנה על הצעירים ממש בוודאי זוכר כי פרנקל כבר כיהן כנגיד בנק ישראל במשך קרוב לתשע שנים, משנת 1991 ועד שנת 2000. אלו היו שנים מכריעות לעיצוב פניה של כלכלת ישראל בשנות ה2000. סעיף 6 לחוק בנק ישראל החדש קובע כי "הנגיד ימונה בידי נשיא המדינה לפי המלצת הממשלה". גם בחוק הקודם היה הסעיף העוסק במינוי הנגיד (סעיף 8) זהה כמעט לחלוטין בניסוחו. כתוצאה מהוראת החוק התפתח נוהג לפיו ההצעה למינוי נגיד מובאת לממשלה על ידי ראש הממשלה בהסכמת שר האוצר. הצורך להגיע להסכמה בין שני אישים שפעמים רבות דעותיהם שונות זו מזו באופן קוטבי הוליד לעיתים החלטות מצוינות ובפעמים אחרות החלטות בעייתיות יותר. אחת הדוגמאות להחלטה טובה שצמחה מהצורך הזה הייתה מינוי הנגיד היוצא, סטנלי פישר. המינוי הגיע לאחר תקופת כהונת הנגיד ד"ר דוד קליין, שמסיבות שונות, חלקן שלא בשליטתו, נחשב לנגיד לא מאוד מוצלח. ראש הממשלה דאז אריאל שרון ושר האוצר דאז בנימין נתניהו לא הצליחו להסכים על שם אחד. הישועה נמצאה בחו"ל בדמותו של סטנלי פישר, אשר הסכים להיות מועמד של פשרה ובמידה רבה הצדיק חלק גדול מהתקוות שנתלו בו. עם סיום תפקידו של פישר החליט נתניהו שלא למנות את מי שנחשבה ליורשת הטבעית, המשנה לנגיד ד"ר קרנית פלוג. פלוג, אשר נחשבה למקורבתו של פישר, הומלצה על ידו לתפקיד וזכתה גם לתמיכת שר האוצר. אולם נתניהו התעקש על נגיד בעל שם עולמי וניסה לחזר אחר כמה מהשמות הבכירים ביותר בעולם. לאחר ששמע כמה תשובות שליליות, הצליח נתניהו להשיב לתפקיד את מי שכאמור כבר כיהן בו, הנגיד לשעבר פרופ' פרנקל. פרנקל, אשר הגיע לתפקיד בקדנציה הקודמת כשבאמתחתו רזומה בינלאומי עשיר בתפקיד היועץ הכלכלי הראשי ומנהל המחקר של קרן המטבע הבינלאומית, צפוי לעמוד בפני אתגר לא פשוט. בקדנציות הקודמות שלו הנהיג פרנקל מדיניות מוניטרית מרסנת. על מנת לקבל מושג עליה די אם נספר כי בחודשים מסוימים במהלך כהונתו של פרנקל עמדה ריבית בנק ישראל המוצהרת על 17 אחוזים. לשם השוואה, ריבית בנק ישראל לחודש יוני 2013 עומדת על אחוז ורבע בלבד. פרנקל, שמאז שסיים את תפקידו המשיך להוות גורם בעל משקל בכלכלה העולמית, ייאלץ להתמודד עם המצב שנוצר. הוא יצטרך להתמודד גם עם הטענות על חלקו בקריסת ענקית הביטוח AIG אשר בהנהלתה היה חבר, ולהוכיח שגם בגיל 70 אפשר להתחיל קדנציה מוצלחת בתפקיד התובעני. הגז הטבעי: לייצא או לא לייצא הוויכוח הציבורי על ניצול עתודות הגז של ישראל והיקף היצוא מתוכן דומה במידה רבה לוויכוח הציבורי על התקיפה באיראן. כמעט לכל אזרח יש דעה מגובשת בנושא, למרות שרק בודדים חשופים למלוא המידע הרלוונטי ומסוגלים להבין את משמעויותיו. בראשית השבוע החליטה הממשלה שישראל תתיר לבעלי הרישיונות להפקת גז לייצא אל מחוץ לגבולות המדינה 40 אחוזים מעתודות הגז שלה. מדובר בהחלטה שהיא בעצם פשרה בין שתי עמדות מנוגדות: עמדת היזמים הקודחים אשר סברה כי יש להתיר להם לייצא כ55 אחוזים מהגז ואשר התקבלה על ידי ועדת צמח, ועמדת ארגוני הסביבה אשר מתנגדים לכל יצוא ובוודאי ליותר מ20 אחוזים מהעתודות. הפשרה שעליה החליטה הממשלה דומה מאוד לדעת המיעוט של המשרד להגנת הסביבה בוועדת צמח, ולמעשה מאמצת את עקרונותיה. על מנת להבין את הוויכוח יש להתחיל מהעובדות. גז טבעי הוא מקור אנרגיה בעל סגולות רבות ומגוונות, העיקריות שבהן הן שהוא זול יותר ממרבית מקורות האנרגיה ומזהם הרבה פחות מהם. עקב כך עברה ישראל בעשור הקודם להפיק חלק ניכר מהאנרגיה החשמלית שלה מגז טבעי, תוך הסתמכות על מאגרים מקומיים קטנים ועל יבוא גז ממצרים. עם פרוץ המהומות במצרים התברר כי מימי חזקיהו המלך לא השתנה דבר, ומצרים נותרה "משענת קנה רצוץ". אולם לא אלמן ישראל, וזמן קצר קודם לכן התברר כי במים הכלכליים של ישראל מסתתרים מרבצי גז טבעי גדולים. תחילה התגלו מאגר דלית הקטן ומאגר תמר הגדול יותר, ולבסוף התגלה מאגר לוויתן הענקי ועוד היד נטויה. בשלב זה התעוררו שתי שאלות בנוגע ליחס בין האינטרס הישיר של המדינה, בעלת מרבצי הגז ברמה התיאורטית, ובין האינטרס של היזמים והצורך להותיר את הענף רווחי ואטרקטיבי. נושא ראשון, גובה המיסוי, מצא פתרון מסוים במסקנות ועדת ששינסקי. אך מהר מאוד התברר כי ישראל איננה צרכנית אנרגיה גדולה מספיק כדי להצדיק לבדה תחרות בין יזמים וקידוחים שונים. כדי להפוך את המשך החיפושים לכדאיים יש לאפשר למפיקי הגז לייצא את חלקו לחו"ל. מנגד, אם יתאפשר לייצא יותר מדי, תמצא ישראל את עצמה תוך שנים לא רבות בלי עתודות גז זמינות. הנוסחה שנקבעה הייתה ניסיון להעריך לכמה גז תזדקק מדינת ישראל ב30 עד 35 השנים הבאות, ואת יתר הגז לאפשר לייצא. ההנחה הייתה כי שריון עתודות ליותר שנים עלול להתברר כטעות, אם עד אז יפותחו מקורות אנרגיה אלטרנטיביים יעילים. טכנולוגיית ניצול אנרגיית השמש למשל עשויה להשתפר פלאים בעשורים הקרובים ולהפוך לזולה וזמינה, דבר שייתר שימוש בדלקים מזהמים, כולל הגז הטבעי. מנגד, מתן אפשרות לייצא יעודד פיתוח שדות גז נוספים, יגרום לתחרות על אספקת הגז בתוך כמה שנים ואף יגדיל את הכנסות המדינה מהמיסוי הגבוה על הכנסות הגז. כעת אימצה הממשלה פשרה, אך רק בעוד כ30 שנה נוכל לדעת מה משמעותה.
