חוק עבודת נשים נועד, בין היתר, לשמור ולהגן על זכויות של נשים עובדות הקשורות להיריון וללידה. החוק מסדיר גם את זכויותיהן של נשים אשר שבות לעבודתן לאחר תקופה של היריון וחופשת הלידה. כך למשל החוק אוסר על מעביד לפטר או לפגוע בהיקף משרתה של עובדת בתקופה של 60 יום לאחר תום חופשת הלידה, וזאת אם הועסקה מעל שישה חודשים אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה. עם זאת, מעביד המעוניין לפטר או להפחית בהיקף משרתה של עובדת בתקופה האסורה יוכל לבקש היתר משר התמ"ת, ואולם השר לא יתיר את הפיטורים אלא אם שוכנע כי הם אינם קשורים לחופשת הלידה או ללידה ועסקו של המעסיק חדל לפעול או הוכרז כפושט רגל. תכליתה של ההוראה האוסרת על פיטורי עובדת לאחר תום חופשת הלידה היא לתת לעובדת הזדמנות להשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולותיה גם לאחר היעדרות ממושכת. בנוסף לכך נקבע כי ככלל מעביד אינו רשאי לפדות את תקופת איסור הפיטורים בכסף וכן אינו רשאי לשנות לעובדת תפקיד בתקופה מוגנת זו. זכות נוספת הקיימת לעובדת לאחר שובה לעבודה מחופשת הלידה היא היעדרות מהעבודה למשך שעה אחת ביום לצורך טיפול בילד, וזאת לתקופה של ארבעה חודשים החל מתום חופשת הלידה. שעת הטיפול בילד באה בנוסף להפסקות המגיעות לעובדת לפי חוק ואין מנכים אותה משכרה של העובדת. יצוין כי זכות זו ניתנת לאם בתנאי שהיא מועסקת במשרה מלאה. כמו כן מעסיק אינו רשאי להעסיק עובדת אשר שבה מחופשת לידה בעבודת לילה או במנוחה שבועית במשך ארבעה חודשים מתום חופשת הלידה, אלא אם כן ניתנה לכך הסכמת העובדת בכתב. כאן המקום להזכיר כי עובדת שהתפטרה תוך תשעה חודשים מיום לידתה לצורך טיפול בילדה, יראו את התפטרותה כפיטורים והיא תהיה זכאית בנסיבות העניין לפיצויי פיטורים. הכותב הוא עורך דין ממשרד לבינסון ושות' מתמחה בדיני עבודה ובמשפט אזרחי המידע לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי
