חבר הכנסת משה פייגלין, מגדולי המתנגדים למאגר הביומטרי, מסביר ביומן ערוץ 7 את מניעי התנגדותו , ולדבריו החשש הגדול הוא יותר מהשומרים מאשר מהגנבים, כהגדרתו. בימים הקרובים יכנס חבר הכנסת פייגלין את השדולה הליבראלית שהקים ובה ינקטו במחאה נגד "החוק האיום והנורא הזה", כלשונו. הוא מציין כי שותפים להתנגדות למאגר חברי כנסת מכל סיעות הבית, מאורית סטרוק ועד דב חנין. "אנחנו נותנים למדינה יכולת שליטה וניהול בלתי מוגבלת על חיי האזרח", אומר פייגלין ודוחה את הטיעונים אודות הצורך במאגר ביומטרי על מנת לחזק את הביטחון ולהיטיב את השירות לאזרח. לדבריו יש לדחות את הדרישה לוותר על חירותנו כאזרחים למען הבטחות מסוג זה. באשר ליחס הכוחות בין האיום הביטחוני לבין זה השלטוני הוא מזכיר כי את הגירוש מגוש קטיף ביצעה המדינה ולא הערבים על איומי הטילים שלהם. "מדובר בכך שכולנו נסומן באופן ביומטרי. אם היו מציעים לסמן אותנו בסימן על המצח היינו מסרבים. גם לקעקוע באוזן היינו מסרבים, אבל כשהקעקוע שקוף אנחנו מסכימים", אומר פייגלין הקובע כי יצר השררה חזק מכל היצרים והחוק מעניק ליצר זה כוח רב נוסף ועצום. "אתה נותן כלי ללא פיקוח. כל ההגאים ביד מי שנמצא בשלטון. זה לא משנה אם האנשים שלמעלה טובים או לא. כשאור השמש לא שוזף את התהליכים אין בקרה", הוא מתריע. בדבריו שב פייגלין ומדגיש כי התנגדותו למאגר מתחילה עוד קודם לדיון סביב החששות מדליפת החומר לידיים עוינות, ובהקשר זה הוא קובע כי "אין מצב שלא ייכנסו לפרטיות, אבל גם אם החומר ישמש נגד גנבים ושודדים הייתי מתנגד. אני לא מספר. אני בן אדם עם זהות ועם שם. בהמשך דבריו קובע ח"כ פייגלין כי התרבות במדינת ישראל הפכה לתרבות הפוגעת יותר ויותר בחרותו של האזרח. הוא מציין בהקשר זה את ימיו כראש 'זו ארצנו', ימים בהם נעצר על ידי המשטרה ומבלי שהיה כה מוכר כפי שהוא היום איש לא מצא לנכון לאזוק אותו ולקחת ממנו טביעות אצבע. לעומת זאת כאשר נעצר באחרונה עקב ביקורו בהר הבית אזקו אותו השוטרים ונטלו ממנו טביעות אצבע בעל כורחו על אף היותו דמות מוכרת וחבר בכנסת ישראל. לדבריו יש בכך הוכחה להתדרדרות המהירה ביחס לחשיבות חופש האזרח ופרטיותו בישראל. עוד מוסיף פייגלין ומציין כי אין צורך להפליג בדמיון ליום שבו אולי תהיה דיקטטורה בישראל וזו תעשה שימוש אנטי דמוקרטי במידע שיצטבר על אזרחי המדינה. לטעמו די במבט אחורנית, מבט לעבר שנות כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלה ותקופת העקירה. "הייתה כאן דיקטטורה מהסוג השפל ביותר. שללו כאן זכויות אזרח תחת מעטה דמוקרטי", הוא מזכיר ומוסיף: "דמוקרטיה הא לא ערובה לחירות". לדבריו יש להתנגד להשתתפות בניסוי הממשלתי של המאגר הביומטרי, גם אם יוצעו למשתתפים בו הקלות בתחומים בירוקראטיים שונים. פייגלין קורא שלא לקנות את ההקלות הללו תמורת נכונות לקבל את הסימון השקוף, כהגדרתו. "באותו רגע הנתונים יהיו במחשב של השליט שמה שמעניין אותו זה רק טובתו". "מנסים להרגיע אותנו שזה לא יזלוג, אבל זה יזלוג באבואה... כשיש חור יהיה גם עכבר. אבל לא זה העניין. אני לא מפחד מהגנבים. אני מפחד מהשומרים, ואם הציונות הדתית לא הבינה את זה אחרי גוש קטיף היא כנראה לא תבין את זה אף פעם". כחלופה למאגר מציע פייגלין שימוש בתעודות זהות חכמות בהם קיים צ'יפ ממוחשב הפורס את הנתונים הרלוונטיים מבלי להצטרך למאגר הביומטרי.
