תקציב הכנסת גדל בהתמדה משנה לשנה. ב־2010 הוא הסתכם ב־497 מיליון שקלים, ב־2011 הוא זינק ל־547 מיליון שקלים וכך גם ב־2012. השנה, כאמור, הוא קפץ ל־606 מיליון שקלים. כך פורסם היום בישראל היום. בימים שבהם מוטלות על הציבור גזירות חדשות בכנסת דווקא מגדילים את התקציב השנתי ב־11%. כך למשל תקציב ערוץ הכנסת גדל ב־3 מיליון שקלים ואף תקציב של כוננויות עובדים גדל פי שלושה. רק קצת יותר מ־20% מהתקציב מוקצים ישירות לח"כים. שכרם הכולל מסתכם בכ־60 מיליון שקלים. כמו כן, הכנסת מוציאה 11 מיליון שקלים עבור רכבי הליסינג של הח"כים (השכרה ודלק) ומשלמת 32 מיליון שקלים לכ־200 עוזרים פרלמנטריים שאינם נחשבים עובדי כנסת. הח"כים מקבלים גם 13 מיליון שקלים במסגרת תקציב קשר עם הציבור ופתיחת לשכות פרלמנטריות, והכנסת משלמת גם כ־6 מיליון שקלים עבור אבטחת ח"כים, דוגמת יו"ר ועדת החוץ והביטחון אביגדור ליברמן או שר הביטחון לשעבר שאול מופז. לטובת מי ששואל האם כדאי לעבוד בכנסת הנה הנתונים של שכר העובדים הבכירים בכנסת, אשר כמה עשרות מהם מרוויחים יותר מהח"כים שאותם הם אמורים לשרת. שיאנית השכר היא המשנה ליועץ המשפטי לכנסת, עו"ד אתי בנדלר, שהשתכרה בשנת 2012 בממוצע 56,096 שקלים לחודש; מייד אחריה ברשימה ראש אגף הטקסים והאירועים בכנסת, מירי יכין, שנהנית ממשכורת של 55,214 שקלים; במקום השלישי קצין הכנסת, יוסף גריף, שמשתכר 53,041 שקלים; ובעקבותיו היועץ המשפטי, עו"ד איל ינון, עם 51,331 שקלים. האחרון בחמישייה הראשונה הוא המנכ"ל החדש רונן פלוט שמשתכר 45,610 שקלים. 455 העובדים הקבועים של הכנסת נהנים מנתח שמן של התקציב. שכרם מגיע ל־104 מיליון שקלים, ויש עוד כמה עובדים בלתי קבועים (משרות אמון) ששכרם מסתכם ב־11 מיליון שקלים. נוסף על כך, 180 מעובדי הכנסת נהנים מרכב ליסינג בעלות כוללת של 8.9 מיליון שקלים לשנה. עובדים שאין להם רכב ליסינג ומקבלים הוצאות רכב, דלק וביטוח אחראים להוצאה של 8.4 מיליון שקלים בתקציב. בכנסת לא מתרגשים מהביקורת שמתח על כך מבקר המדינה היוצא, מיכה לינדנשטראוס, שקבע כי "דומה כי מצב שלפיו עובד זוטר יחסית יכול להשאיר את הרכב לבני המשפחה גם בשעות העבודה, הינו צורם במידת מה ביחס למקובל בשירות הציבורי". יש בתקציב גם הוצאות שהכנסת כלל לא הייתה צריכה לשאת בהן, כגון מימון משכורותיהם של עובדי הסיעות. בעבר המפלגות מימנו את שכרם, כיום הכנסת מקצה לכך 7.6 מיליון שקלים לשנה משום שראשי הסיעות שידעו שקופותיהם ריקות, ידעו ללחוץ על יו"ר הכנסת דאז (ראובן ריבלין) שנענה לדרישתם, ובכך נוצרה עוד הוצאה מיותרת שמנפחת את התקציב. יתרה מזו, מנכ"ל הכנסת מספר בגאווה כי הוא מקפיד להעביר עבודות לעובדי הכנסת ולמעט את השימוש בקבלנים חיצוניים. אם כך, מדוע הוא ממשיך להעסיק את חברת HP כמיקור חוץ בנושא המחשוב בכנסת תמורת כ־14 מיליון שקלים? מדוע הוא נעזר בגורמים חיצוניים לביצוע הקלטות בוועדות (כמיליון שקלים) כשעומד לרשותו צוות רחב של קצרניות? דומה שהבזבוזים בכנסת נמשכים ואף אחד אינו חושב שראוי שגם הכנסת, אשר צריכה לשמש דוגמה לציבור, תהדק באמת את החגורה, תבטל כפילויות ותצמצם הוצאות. בתגובה לטענות אומר מנכ"ל הכנסת, רונן פלוט, "עליי לציין בכנות, מזווית אישית לגמרי, שכמעט כל מהלך או הוצאה תקציבית בכנסת נעשים מנקודת מבט של נראות ציבורית ושאיפה לחיסכון והקפדה על כך רבה. האופן שבו הכנסת נזהרת בעניין הוצאותיה הכספיות הוא מרחיק לכת יותר מכל ארגון שעבדתי בו בעבר". בנושא הליסינג לעובדי הכנסת, אומר פלוט," אבדוק את רשימת העובדים שקיבלו רכב ליסינג ולאחר הבדיקה אגבש את עמדותיי".
