אני זוכרת את הפעם הראשונה בה שאלתי את אמי מה עושים ומה קוראים בתשעה באב. בתשובה היא הביאה לי את ספר האגדה ופתחה באגדות החורבן.
מאז כל שנה ושנה אני קוראת את אגדות החורבן. הסיפור שהשאיר עלי את הרושם החזק והקשה ביותר הוא הסיפור על צדקיהו המלך.
"כשראו הכהנים והלויים שנשרף בית המקדש, נטלו את הכנורים ואת החצוצרות ונפלו באש ונשרפו. כשראו הבתולות שהיו אורגות בפרוכת, שנשרף בית המקדש, נפלו באש ונשרפו.
כשראה צדקיה כן, יצא לברוח במחילה שהיתה הולכת מביתו עד ערבות יריחו, מקום שאמת המים באה. זִמֵּן הקדוש ברוך הוא צבי, שהלך על גג המחילה, ורדפו כשדים אחרי הצבי וכשהגיעו לפתח המחילה בערבות יריחו היה צדקיהו ובניו יוצאים, ראום הכשדים ותפשום:
שלח אותם נבוזראדן אצל נבוכדנצר. אמר לו: אמור, צדקיהו, מה ראית למרוד עלי? באיזה דין אדוּנך, אם בדין אלקיך - חיָּב אתה לֵהרג, שנשבעת בשמו לשקר; אם בדיני מלכות - חיָּב אתה ליהרג, שכל מי שעובר שבועתו של מלך חיָּב לֵהרג:
ענה צדקיהו: הרגני ראשון, שלא אראה בדם בני;
ובניו אומרים ומבקשים ממנו:הרגנו תחילה, שלא נראה דם אבינו שפוך על הארץ.
וכן עשה להם: שחטם לפני אביהם ואחר כך חטט את עיניו ונתן בתנור והוליכו בבלה. והיה צדקיהו צווח ואומר: בואו וראו, כל בני אדם, שהיה ירמיהו מתנבא עלי ואומר לי: לבבל אתה הולך ובבבל תמות ובבל עיניך לא יראו; - ולא הייתי שומע לדבריו; והריני בבבל - ועיני לא רואות אותה".
אין מנוס מפני הקב"ה וגם המחילה לא עזרה, שהרי זימן הקב"ה צבי שהוביל את הכשדים אל פי המחילה.
ואין מנוס מדברי הנביאים, שהרי המלים של ירמיהו היו תמוהות, איך ירד צדקיהו לבבל ולא יראה אותה - והנה התקימה הנבואה במלואה.
את התובנות הללו אני לא שוכחת.
